פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל ,  לפני 4 שנים
מ
אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק
במהרה התברר כי הפקת אורניום מועשר היא משימה מורכבת וקשה לביצוע באמצעים הטכנולוגיים של אותה תקופה, בעוד הפקת פלוטוניום היא קלה יחסית, שכן הפלוטוניום הופק כתוצר לוואי מפעילות ה[[כור גרעיני|כור הגרעיני]] הראשון שפותח על ידי [[אנריקו פרמי]] וכבר היה פעיל באותה שנה (1942). אליה וקוץ בה – ב-[[1944]] התברר כי הפלוטוניום המתקבל מהכור הגרעיני פחות טהור מהפלוטוניום שהופק על ידי הציקלוטרונים, ולכן בעל רמת [[ביקוע ספונטני]] גבוהה מהצפוי. הפעלת מנגנון ירי (מנגנון איטי באופן יחסי) על חומר בעל רמת ביקוע ספונטני גבוהה, הייתה ככל הנראה מביאה לפיצוץ טרם שלב היווצרות המסה הקריטית, כך שהפצצה הייתה מכלה את עצמה לפני השגת האפקטיביות הרצויה. 
 
מגבלה זו הובילה לעיצוב מחדש של פצצת הפלוטוניום. במקום מנגנון הירי פותח '''מנגנון הקריסה''', שבו חומר נפץ רגיל עוטף ליבת פלוטוניום. פיצוצו של חומר הנפץ מביא לדחיסת הפלוטוניום בעוצמה כלפי פנים, ובכך מעלה את צפיפות מסת הפלוטוניום לכדי מסה קריטית. המנגנון החדש מחייב תהליך דחיסה [[סימטריה|סימטרי]], שכן דחיסה א-סימטרית הייתה מביאה לפליטת מסת הפלוטוניום אל מחוץ לגוף הפצצה, ולשיבוש תהליך הביקוע הגרעיני, כלומר לפיצוץ של [[פצצה מלוכלכת]] (פצצה קונבנציונאלית המזוהמת ב[[פסולת גרעינית]] ובחומרים [[רדיואקטיביות|רדיואקטיביים]]) בלתי יעיל. לצורך השגת [[גל הדף]] בסימטריה הרצויה, הותקן חומר הנפץ שהקיף את מסת הפלוטוניום כמערך "עדשות נפץ",{{הערה|1=[[:en:Explosive lens|Explosive lens]]}}, באופן המאפשר וויסות וכוונון מרבי של עוצמת ההדף.
 
מנגנון הקריסה היה אמנם יעיל ובטיחותי ממנגנון הירי שהיה בעל פוטנציאל גבוה ל[[תאונה|תאונות]], אך בשל מורכבותו והדיוק הרב שהצריך, החליטו אופנהיימר וגרובס כי הוא מחייב ניסוי בטרם ייעשה בפצצה שימוש צבאי בתנאי קרב.
 
=== אמצעי בטיחות ===
חוסר הוודאות באשר לעוצמת הפצצה, חייב נקיטת אמצעי זהירות מוגברים: תוכנן להרחיק את הצוות כ-10 קילומטרים לכל הפחות מנקודת הפיצוץ, וגרובס ואופנהיימר יועדו לשהות בבונקרים נפרדים שמא ייפגע אחד מהם במהלך הניסוי. דאגה מיוחדת נסבה סביב סכנת ה[[נשורת גרעינית|נשורת רדיואקטיבית]]. אמנם נזקי קרינה מיידיים לא היו מקור לדאגה, שכן האתר היה מרוחק ומבודד דיו, אולם ענן רדיואקטיבי שיתפתח כתוצאה מהפיצוץ עלול היה לחשוף ריכוזי אוכלוסייה מרוחקים לקרינה מסוכנת. למקרה חירום שכזה הוכנה מראש תוכנית מיוחדת לפינוי מהיר של אוכלוסייה אזרחית.{{הערה|1=[http://www.wsmr.army.mil/pao/TrinitySite/trnevac.htm תוכנית פינוי אוכלוסין שהוכנה לקראת הניסוי ולא יושמה]}}.
 
חשש נוסף, כלכלי בעיקרו, נסב סביב כשל אפשרי במנגנון הפצצה. פיצוץ חומר הנפץ הרגיל במנגנון היה מוכר וודאי, אך תהליך קריסת הפלוטוניום שהיה אמור להתרחש בעטיו היה באותו זמן בגדר [[תאוריה]] בלבד. במקרה של כשל בתהליך תגובת השרשרת, לא היה מתרחש פיצוץ גרעיני והפלוטוניום היקר היה מתפזר לשווא ברחבי האתר. כפתרון אפשרי נבנה מכל פלדה ענק אשר בו תכננו למקם את הפצצה, בידיעה כי יהיה מסוגל לספוג את פיצוץ חומר הנפץ אם תגובת השרשרת לא תתרחש. המכל, אשר כונה '''ג'מבו''', יוצר והובל לאתר הניסוי בעלות גבוהה מאוד, אך לנוכח ביטחונם הגובר של המדענים בהצלחת המנגנון, בשילוב חשש כי שימוש בו יוסיף טונות של פלדה רדיואקטיבית כתוצר לוואי של פיצוץ מוצלח, הוחלט לבסוף לא להשתמש בו. במקום ייעודו המקורי, מוקם ג'מבו על מגדל מתכת במרחק 266 מטרים (800 רגל){{הערה|1=[http://www.atomicarchive.com/History/trinity/g3_p2.shtml תמונה של הג'מבו על המגדל]}} מהפצצה כדי לשמש מדד גס לעוצמתה. המגדל הושמד בפיצוץ, אך המכל שרד ונמצא באתר עד היום.
כתבים דיווחו על אזרחים במרחק 240 קילומטרים ממוקד הניסוי אשר חזו בהבזק אור שהאיר את השמים כשמש בצהרי היום, מלווה בפיצוץ אדיר וענן שחור. עוד דווח כי רעם הפיצוץ נשמע והרעיד חלונות במרחק 320 קילומטרים ממוקד הניסוי. המגדל שעליו הוצבה הפצצה התאייד כלא היה ומכתש בעומק של 3 מטרים וברדיוס של 330 מטרים נפער תחתיו ב[[חול]] ה[[מדבר]] אשר הותך והפך ל[[זכוכית]] [[רדיואקטיביות|רדיואקטיבית]] ירקרקה, שזכתה מאוחר יותר לשם [[טריניטייט]].
 
בדיווח הרשמי של גרובס,{{הערה|1=[http://www.cddc.vt.edu/host/atomic/trinity/groves1.html דו"ח מאת לסלי גרובס]}}, צוטט גנרל פארל, אחד מאנשי צוות הניסוי: "אין מילים לתאר את המראה. האזור כולו הואר בזוהר עצום פי כמה מאור השמש בצהרי היום בצבעי זהב, סגול, אפור ורוד וכחול. כל גבעה והר הוארו בבהירות, עוצמה ויופי בל יתואר...".{{הערה|1=[http://www.trinityremembered.com/documents/index.html עדויות ראייה נוספות]}}.
 
התגובות הראשונות של אנשי צוות הניסוי היו של הפתעה, שמחה והקלה, אך עד מהרה פינתה האופוריה את מקומה לפיכחון קר. מפורסמת במיוחד אמירתו של אופנהיימר כי משהבין את עוצמת ההרס הטמונה בפצצה, עלו במוחו (בציטוט משובש) מילותיו של [[קרישנה]] מתוך ה[[בהגאוואד גיטה]]: {{ציטוטון|עתה הנני המוות, מחריב העולמות.}}{{הערה|אופנהיימר קרא את הספר ב[[סנסקריט]] המקורית. תרגומו לקטע זה מפרק 11, בית 32, היה חריג: הוא בחר לפרש את המילה कालो, '''קאלו''', כ"מוות"; לרוב היא מתורגמת כ"זמן". [[עמנואל אולסבנגר]], בתרגומו לעברית מ-1956 (עמ' לב), בחר בנוסח: "אני הזמן, מחריב תבל." עוד על כך, ראה: [http://www.amphilsoc.org/sites/default/files/proceedings/Hijiya.pdf The Gita of J. Robert Oppenheimer] ,James A. Hijiya}} ביינברידג' נקט סגנון פיוטי פחות והפטיר: "עכשיו כולנו בני זונות.".{{הערה|1=[http://www.cddc.vt.edu/host/atomic/trinity/tr_test.html#Quotes ציטוטים]}}.
 
מיד לאחר הפיצוץ יצאה [[הודעה לעיתונות]] מבסיס חיל האוויר [[אלאמוגורדו]] הסמוך לאתר הניסוי, המדווחת על פיצוץ שאריות תחמושת ללא הרוגים או נפגעים. טיבו האמיתי של הפיצוץ פורסם רק לאחר הטלת שתי הפצצות הגרעיניות על יפן, כשלושה שבועות מאוחר יותר. למחרת הניסוי נפגש הנשיא האמריקאי [[הארי טרומן]] ב[[ועידת פוטסדם|וועידת פוטסדם]], עם [[וינסטון צ'רצ'יל]] ועם [[יוסיף סטלין]] ובישר להם כי יש בידי ארצות הברית נשק בעל עוצמה חסרת תקדים.