פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין תקציר עריכה
ראשית פיתוחו של ה[[נשק גרעיני|נשק הגרעיני]] באה על רקע ההתפתחויות הפוליטיות והמדעיות בשלהי [[שנות ה-30 של המאה ה-20]]. תגלית [[ביקוע גרעיני|ביקוע האטום]], על האנרגיה העצומה הגלומה בו, במקביל לעליית משטרים [[פאשיזם|פאשיסטיים]] באירופה, ובמיוחד עליית ה[[נאצים]] לשלטון ב[[גרמניה]] ופרוץ מלחמת העולם השנייה, הביאו לחשש כבד מיכולתם של הגרמנים ליישם את הידע לכדי פיתוח נשק גרעיני, בהערכה כי לא יהססו להשתמש בו.
 
המחקר הבריטי-אמריקאי בתחום ה[[פיזיקה גרעינית|פיזיקה הגרעינית]] הואץ והוגבר עוד בשנת [[1939]], בעקבות מכתב ששלח [[אלברט איינשטיין]] לנשיא [[פרנקלין דלאנו רוזוולט|פרנקלין רוזוולט]] ובו התריע על התקדמות המחקר בתחום זה בגרמניה הנאצית,{{הערה|1=[http://hypertextbook.com/eworld/einstein.shtml נוסח מכתבו של איינשטיין לנשיא רוזוולט]}} אולם רק ב-[[1942]] נפלה ההחלטה ב[[הבית הלבן|בית הלבן]] להוציא לפועל את רעיון פיתוחו של נשק רב עוצמה המבוסס על אנרגיית [[ביקוע גרעיני]] – הפצצה הגרעינית. פרויקט פיתוח הפצצה – '''תוכנית מנהטן '''– הועבר לטיפול חיל ההנדסה של הצבא האמריקאי, אשר מינה את הגנרל [[לסלי גרובס]] לתפקיד מנהל התוכנית ואת [[רוברט אופנהיימר]] לתפקיד המנהל המדעי. התוכנית התמקדה הן בפיתוח מבנה הפצצה והן בהפקת [[חומר בקיע]] – [[אורניום מועשר]] ו[[פלוטוניום]] – ליצירת [[תגובת שרשרת גרעינית]] האמורה להתחולל בתוכה. בסיס התוכנית מוקם ב[[המעבדה הלאומית לוס אלמוס|מעבדות לוס אלמוס]] שב[[ניו מקסיקו]] בשל ריחוקן ממקום יישוב, תהליך [[העשרת אורניום|העשרת האורניום]] התבצע ב[[אוק רידג' (טנסי)|אוק רידג']] שב[[טנסי]], וייצור הפלוטוניום לקח מקום ב[[הנפורד (וושינגטון)|הנפורד]] שבמדינת [[וושינגטון (מדינה)|וושינגטון]].
 
=== פיתוח הפצצה ===
[[קובץ:Fission bomb assembly methods - he.svg|שמאל|ממוזער|200px|'''מנגנון הירייה''' (למעלה) לעומת '''מנגנון הקריסה''']]
[[קובץ:Implosion bomb animated.gif|שמאל|ממוזער|200px|אנימציה של '''מנגנון הקריסה''']]
התכנון הראשוני של מבנה הפצצה התבסס על שימוש בכמויות קטנות של [[אורניום מועשר]] ופלוטוניום אשר יוצרו במפעלים מיוחדים וב[[ציקלוטרון|ציקלוטרונים]] מעבדתיים (סוג של [[מאיץ חלקיקים|מאיצי חלקיקים]]), ועל '''מנגנון ירי''' פשוט, שבו פיצוץ [[חומר נפץ]] רגיל הודף מסה תת-קריטית של חומר בקיע אל מסה תת-קריטית שנייה, והתלכדותן מביאה ל[[מסה קריטית|מסה הקריטית]] הנדרשת ליצירת [[תגובת שרשרת גרעינית| תגובת השרשרת]].
 
במהרהעד מהרה התברר כי הפקת אורניום מועשר היא משימה מורכבת וקשה לביצוע באמצעים הטכנולוגיים של אותה תקופה, בעוד הפקת פלוטוניום היא קלה יחסית, שכן הפלוטוניום הופק כתוצר לוואי מפעילות ה[[כור גרעיני|כור הגרעיני]] הראשון שפותח על ידי [[אנריקו פרמי]] וכבר היה פעיל באותה שנה (1942). אליה וקוץ בה – ב-[[1944]] התברר כי הפלוטוניום המתקבל מהכור הגרעיני פחות טהור מהפלוטוניום שהופק על ידי הציקלוטרונים, ולכן בעל רמת [[ביקוע ספונטני]] גבוהה מהצפוי. הפעלת מנגנון ירי (מנגנון איטי באופן יחסי) על חומר בעל רמת ביקוע ספונטני גבוהה, הייתה ככל הנראה מביאה לפיצוץ טרם שלב היווצרות המסה הקריטית, כך שהפצצה הייתה מכלה את עצמה לפני השגת האפקטיביות הרצויה. 
 
מגבלה זו הובילה לעיצוב מחדש של פצצת הפלוטוניום. במקום מנגנון הירי פותח '''מנגנון הקריסה''', שבו חומר נפץ רגיל עוטף ליבת פלוטוניום. פיצוצו של חומר הנפץ מביא לדחיסת הפלוטוניום בעוצמה כלפי פנים, ובכך מעלה את צפיפות מסת הפלוטוניום לכדי מסה קריטית. המנגנון החדש מחייב תהליך דחיסה [[סימטריה|סימטרי]], שכן דחיסה א-סימטרית הייתה מביאה לפליטת מסת הפלוטוניום אל מחוץ לגוף הפצצה, ולשיבוש תהליך הביקוע הגרעיני, כלומר לפיצוץ של [[פצצה מלוכלכת]] (פצצה קונבנציונאליתקונבנציונלית המזוהמת ב[[פסולת גרעינית]] ובחומרים [[רדיואקטיביות|רדיואקטיביים]]) בלתי יעיל. לצורך השגת [[גל הדף]] בסימטריה הרצויה, הותקן חומר הנפץ שהקיף את מסת הפלוטוניום כמערך "עדשות נפץ",{{הערה|1=[[:en:Explosive lens|Explosive lens]]}} באופן המאפשר וויסות וכוונון מרבי של עוצמת ההדף.
 
מנגנון הקריסה היה אמנם יעיל ובטיחותי ממנגנון הירי שהיה בעל פוטנציאל גבוה ל[[תאונה|תאונות]], אך בשל מורכבותו והדיוק הרב שהצריך, החליטו אופנהיימר וגרובס כי הוא מחייב ניסוי בטרם ייעשה בפצצה שימוש צבאי בתנאי קרב.
 
=== אמצעי בטיחות ===
חוסר הוודאות באשר לעוצמת הפצצה, חייב נקיטת אמצעי זהירות מוגברים: תוכנן להרחיק את הצוות כ-10 קילומטרים לכל הפחות מנקודת הפיצוץ, וגרובס ואופנהיימר יועדו לשהות בבונקרים נפרדים שמא ייפגע אחד מהם במהלך הניסוי. דאגהחשש מיוחדתמיוחד נסבהעלה סביבלנוכח סכנת ה[[נשורת גרעינית|נשורת רדיואקטיבית]]. אמנם נזקי קרינה מיידיים לא היו מקור לדאגה, שכן האתר היה מרוחק ומבודד דיו, אולם ענן רדיואקטיבי שיתפתח כתוצאה מהפיצוץ עלול היה לחשוף ריכוזי אוכלוסייה מרוחקים לקרינה מסוכנת. למקרה חירום שכזה הוכנה מראש תוכנית מיוחדת לפינוי מהיר של אוכלוסייה אזרחית.{{הערה|1=[http://www.wsmr.army.mil/pao/TrinitySite/trnevac.htm תוכנית פינוי אוכלוסין שהוכנה לקראת הניסוי ולא יושמה]}}
 
חשש נוסף, כלכלי בעיקרו, נסב סביב כשל אפשרי במנגנון הפצצה. פיצוץ חומר הנפץ הרגיל במנגנון היה מוכר וודאי, אך תהליך קריסת הפלוטוניום שהיה אמור להתרחש בעטיו היה באותו זמן בגדר [[תאוריה]] בלבד. במקרה של כשל בתהליך תגובת השרשרת, לא היה מתרחש פיצוץ גרעיני והפלוטוניום היקר היה מתפזר לשווא ברחבי האתר. כפתרון אפשרי נבנה מכל פלדה ענק אשר בו תכננו למקם את הפצצה, בידיעה כי יהיה מסוגל לספוג את פיצוץ חומר הנפץ אם תגובת השרשרת לא תתרחש. המכל, אשר כונה '''ג'מבו''', יוצר והובל לאתר הניסוי בעלות גבוהה מאוד, אך לנוכח ביטחונם הגובר של המדענים בהצלחת המנגנון, בשילוב חשש כי שימוש בו יוסיף טונות של פלדה רדיואקטיבית כתוצר לוואי של פיצוץ מוצלח, הוחלט לבסוף לא להשתמש בו. במקום ייעודו המקורי, מוקם ג'מבו על מגדל מתכת במרחק 266 מטרים (800 רגל){{הערה|1=[http://www.atomicarchive.com/History/trinity/g3_p2.shtml תמונה של הג'מבו על המגדל]}} מהפצצה כדי לשמש מדד גס לעוצמתה. המגדל הושמד בפיצוץ, אך המכל שרד ונמצא באתר עד היום.
בדיווח הרשמי של גרובס,{{הערה|1=[http://www.cddc.vt.edu/host/atomic/trinity/groves1.html דו"ח מאת לסלי גרובס]}} צוטט גנרל פארל, אחד מאנשי צוות הניסוי:{{הערה|1=[http://www.trinityremembered.com/documents/index.html עדויות ראייה נוספות]}} {{ציטוט|"אין מילים לתאר את המראה. האזור כולו הואר בזוהר עצום פי כמה מאור השמש בצהרי היום בצבעי זהב, סגול, אפור ורוד וכחול. כל גבעה והר הוארו בבהירות, עוצמה ויופי בל יתואר..."}}
 
התגובות הראשונות של אנשי צוות הניסוי היו של הפתעה, שמחה והקלה לנוכח הצלחתו, אך עד מהרה פינתה האופוריה את מקומה לפיכחון קר. מפורסמת במיוחד אמירתו של אופנהיימר כי משהבין את עוצמת ההרס הטמונה בפצצה, עלו במוחו (בציטוט משובש) מילותיו של [[קרישנה]] מתוך ה[[בהגאוואד גיטה]]: {{ציטוטון|עתה הנני המוות, מחריב העולמות.}}{{הערה|אופנהיימר קרא את הספר ב[[סנסקריט]] המקורית. תרגומו לקטע זה מפרק 11, בית 32, היה חריג: הוא בחר לפרש את המילה कालो, '''קאלו''', כ"מוות"; לרוב היא מתורגמת כ"זמן". [[עמנואל אולסבנגר]], בתרגומו לעברית מ-1956 (עמ' לב), בחר בנוסח: "אני הזמן, מחריב תבל." עוד על כך, ראה: [http://www.amphilsoc.org/sites/default/files/proceedings/Hijiya.pdf The Gita of J. Robert Oppenheimer] ,James A. Hijiya}} ביינברידג' נקט סגנון פיוטי פחות והפטיר: "עכשיו כולנו בני זונות.".{{הערה|1=[http://www.cddc.vt.edu/host/atomic/trinity/tr_test.html#Quotes ציטוטים]}}
 
מיד לאחר הפיצוץ יצאה [[הודעה לעיתונות]] מבסיס חיל האוויר [[אלאמוגורדו]] הסמוך לאתר הניסוי, המדווחת על פיצוץ שאריות תחמושת ללא הרוגים או נפגעים. טיבו האמיתי של הפיצוץ פורסם רק לאחר הטלת שתי הפצצות הגרעיניות על יפן, כשלושה שבועות מאוחר יותר. למחרת הניסוי נפגש נשיא ארצות הברית [[הארי טרומן]] ב[[ועידת פוטסדם|וועידת פוטסדם]], עם [[וינסטון צ'רצ'יל]] ועם [[יוסיף סטלין]] ובישר להם כי יש בידי ארצות הברית נשק בעל עוצמה חסרת תקדים.
כשלושה שבועות לאחר הצלחת ניסוי טריניטי [[הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי|השתמשו האמריקאים]] בנשק החדש נגד ה[[יפן|יפנים]], בתקווה כי הדבר יחיש את קיצה של [[המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט|המלחמה בזירת האוקיינוס השקט]]. הפצצה הראשונה, שהייתה מוכנה עוד טרם הניסוי, הוטלה על [[הירושימה]] ב-[[6 באוגוסט]] 1945. פצצה זו, שנקראה "[[ילד קטן]]", הכילה אורניום מועשר והופעלה באמצעות מנגנון ירי. הפצצה השנייה, "[[איש שמן]]", המבוססת על פלוטוניום ומנגנון דחיסה זהה לזה שבפצצת הניסוי, הוטלה על [[נגסאקי]] כעבור שלושה ימים, ב-[[9 באוגוסט]]. בשתי ההפצצות נהרגו מיידית כ-120,000 איש ועוד אלפים רבים מתו בשנים שלאחר מכן כתוצאה מפציעתם ומהשפעת הקרינה והנשורת הרדיואקטיבית.
 
לאחר הפצצת נגסאקי נכנעה ממשלת יפן ללא תנאים, ובאה אל סיומה מלחמת העולם השנייה. אף שברור היה כי השימוש בנשק הגרעיני הוא זה שהביא לסיום המלחמה, עוד בטרם החלה הפלישה האמריקאית המתוכננת לאיי יפן, שככל הנראה הייתה גובה מהם מחיר כבד בחיי אדם, התעוררו בשנים שלאחר מכן ויכוחים וחילוקי דעות באשר לנחיצות השימוש ב[[נשק גרעיני]] כנגד יפן מטעמים מוסריים וצבאיים. עוצמת ההרס האיומה של הנשק הגרעיני ואפשרויות יישומו רדפו רבים מאנשי תוכנית מנהטן עד יומם האחרון. מאז ועד היום לא נעשה שימוש נוסף בפצצה גרעינית כנשק מלחמתי.
 
המידע על הניסוי פורסם זמן קצר לאחר הפצצת הירושימה. [[דו"ח סמית]], המסמך המסקר את תוכנית מנהטן, פורסם ב-[[12 באוגוסט]] 1945 וסיפק אינפורמציה חלקית על הניסוי, אף שלא הזכיר כלל את מנגנון הקריסה של הפצצה. תמונות הפיצוץ זכו לפרסום והפכו לסמל לתחילת "עידן הגרעין".
[[קובץ:Trinity Site Obelisk National Historic Landmark.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ה[[אובליסק]] הניצב היום במוקד הפיצוץ]]
 
המכתש שנוצר בעקבות הפיצוץ כוסה מיד עם תום הניסוי, ורק בשנת [[1952]] נחפר שוב לצורך סילוק שאריות זכוכית הטריניטייט הרדיואקטיבית. השטח הוכרז כ[[אתר מורשת לאומית]] בשנת [[1965]], [[אובליסק]] בגובה 3.65 מטרים ניצב במוקד הפיצוץ והמכל "ג'מבו" עדיין ממוקםנציב לידו. יותר מ-6070 שנה חלפו מאז הניסוי, אך עצמת הקרינה באתר עדיין חזקה פי 10 מהרגיל.
 
==ראו גם==
משתמש אלמוני