הקבוצה היפואית – הבדלי גרסאות

עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] מונה [[חסן בק]] להיות המושל הצבאי של יפו. הוא הורה ליישוב היהודי לאסוף ולהעביר לידיו את כל הנשק שבידיו. בעקבות כך התארגנה קבוצה של תושבי העיר וצעירים בוגרי הגימנסיה, להחביא את הנשק שהיה בבעלות יהודית מפני השלטונות. בין חברי הקבוצה נמנו ראשוני ההגנה בעיר: [[אברהם קריניצי]], [[אברהם אייזנשטיין]], [[סעדיה שושני]], [[שלום פחטר]]{{הערה|1={{תדהר|5|2235|שלום פחטר}}}}, [[דוד סברדלוב]] ואחיו [[אהרון סברדלוב]], [[יצחק הוז]]. בוגר הגימנסיה הראשון שהצטרף היה [[דב הוז]] והוא הביא אל הקבוצה את [[אליהו גולומב]], [[משה שרת]], יקותיאל בהרב ו[[דוד תדהר]]. פעולותה העיקרית של הקבוצה במהלך המלחמה הייתה איסוף והחבאת נשק. לשם כך הם פרצו לארונות של סוחרי הנשק היהודים ביפו (אשר היו נעולים וחתומים על ידי השלטונות הטורקיים למשך ימי המלחמה). בעקבות פירוק קבוצת ההתיישבות בקלנדיה-[[עטרות]] הוברח הנשק של הקבוצה על ידי [[דוד תדהר]] ליפו. חברי הקבוצה גם קנו נשק מערבים, וניסו להכין [[פצצה|פצצות]] במו ידיהם, על פי הוראות שקיבלו מהמורה ל[[כימיה]] בגימנסיהב[[הגימנסיה 'העברית "הרצליה'"|גימנסיה ד"רהרצליה"]] [[מאיר ויניק]].

בשנת [[1916]] נערך גיוס של תלמידי הגימנסיה לקורס קצינים בצבא הטורקי, ובכללם גם חברים רבים ב'קבוצה היפואית'. חלק מאנשי הקבוצה השתמטו מהצבא וחזרו לארץ, אחרים שירתו בצבא עד לשלבים המאוחרים של המערכה. הם הוצבו בחזית ארץ ישראל, ויכלו להמשיך לסייע לקבוצה היפואית מתוך שורות הצבא הטורקי. כך לדוגמה אברהם קרניצי, שהיה מנהל עבודה ב[[בית חרושת]] לנשק ב[[דמשק]], השתמש בתפקידו לשלוח לקבוצה משלוחי נשק קטנים. [[נחום פפר]] שעסק בסלילת [[כביש|כבישים]]ים הצליח להבריח לחברי הקבוצה חמרי [[חומר נפץ|חומרי נפץ]]. הנשק וה[[תחמושת]] הוחבאו במרתף ביתם של האחים אהרון ודוד סברדלוב.

חברי הקבוצה שנחשבו לנוער איכותי חוזרו על ידי אנשי "השומר" ו[[ניל"י]] אשר שאפו לצרף אותם לארגוניהם. עם ארגון 'השומר' נערכו מגעים לאיחוד; אך הרצון של הקבוצה להשארלהישאר כיחידה 'אוטונומית' לעומת רצון אנשי השומר" לגייס אותם לארגונם, מנע את האיחוד. ואולם 'השומר' הסכים להכיר בקבוצה כיחידת הגנה לאזור יפו ותל אביב - ולא לפעול באזור זה. עם זאת היו רבים בקבוצה היפואית אשר הצטרפו לארגון "השומר". המגעים עם ניל"י לא הבשילו מעבר לגישורים ראשוניים כי חברי הקבוצה האמינו שיש לקבל את מרותם של מוסדות היישוב וחלקם ראו בריגול פעולה בלתי מוסרית.

'הקבוצה היפואית' סייעה רבות לתושבים היהודים של תל אביב ויפו שנגזר עליהם [[גירוש תל אביב|גירוש]] באביב [[1917]]. אנשי הקבוצה דאגו להתקשר עם המושבות העבריות שקלטו את היוצאים, ארגנו [[עגלה|עגלות]], עזרו באריזה ולהעברת חולים. אך עזרתם של קומץ הצעירים לא השביעה את צרכיו המרובים של ציבור המגורשים. לאחר שהתרוקנה תל אביב, קיבלה על עצמה הקבוצה לשמור על תל אביב מפני בוזזים ופורעים. בחורף [[1917]] לאחר התבוסות הבריטיות ב[[קרב עזה הראשון]] ו[[קרב עזה השני|השני]], פעלו חברי הקבוצה לקנות נשק נטוש אשר נאסף על ידי [[בדואים]] ב[[נגב]]. בנוסף, חברי הקבוצה פעלו בחזית ושלחו משם ידיעות לתל אביב.