פמיניזם בישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 8:
כבר [[הקונגרס הציוני השלישי]] ב-[[1899]] הכיר בזכותן של נשים לבחור נציגים ל[[ההסתדרות הציונית|הסתדרות הציונית]] ואילו בארץ ישראל נכון לשנת [[1907]] לא הייתה זכות הצבעה לנשים יהודיות בבחירות [[המוסדות הלאומיים|למוסדות הלאומיים]]. היישוב דאז היה מורכב מאוכלוסייה בעלת השקפת עולם שמרנית שעוצבה על ידי ה[[הלכה]] היהודית ועל סמך מנהגים מסורתיים. כך היה אצל אנשי [[היישוב הישן]] בקרב [[יהדות חרדית|היהדות החרדית]] וקהילות ספרדיות-מזרחיות, כמו גם בקרב האיכרים היהודים שבמושבות. הייתה זו גישה שמקורותיה המבנה המשפחתי הפטריארכלי המסורתי לצד האפליה המובנית הקיימת ב[[יהדות]], אין רב אישה, נשים לא עולות לתורה ונשים לא מגרשות אלא מגורשות. המושבה הראשונה בה השיגו נשים זכות בחירה הייתה ראשון לציון ובהדרגה הורחבה זכות זו לשאר המושבות.{{הערה|1=ספרן, לא רוצות להיות נחמדות, עמ' 20}}
 
"[[תנועת הפועלות]]" הוקמה עוד לפני [[מלחמת העולם הראשונה]] ופעלה לשיפור תנאי העבודה של הפועלות; "[[ההסתדרות הציונית הדסה]]" פעלה בארץ כבר ב- 1913; "[[ויצו]]" הקימה סניף בישראלבארץ ישראל בשנת 1920, ו"[[נעמת]]" (בשמה הקודם: "מועצת הפועלות") בשנת 1921{{הערה|1=לפירוט ראו: הרצוג: 1994, ספרן: 2001, פוגל-ביז'אוי: 1992}} ופעלווהן פעלו להקלת התנאים לנשים עובדות על ידי הקמת מוסדות לטיפול באימהות, תינוקות וילדים.
 
ההחלטה מ-1899 על זכותן של נשים לבחור לא מומשה ביישוב בארץ ישראל אלא בחלוף כעשרים שנים, אחרי שנשות היישוב התארגנו במסגרת ארגון וולנטרי-לוחמני בשם "[[התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בא"י]]" ואחרי מאבק מתמשך, בייחוד כנגד הנציגים הדתיים והחרדיים, סוכם כי נשים תוכלנה לבחור ולהיבחר.