ריינר בנהם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 9:
ספרו הראשון, "ארכיטקטורה בעידן המכונה הראשון: הלכה ועיצוב" (Theory and Design in the First Machine Age), שהיה מבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, התפרסם ב-1960. הספר סוקר את הגישות, המגמות והתאוריות האדריכליות בשנים 1900-1930, בהשפעת ההתקדמות הטכנולוגית המודרנית. באותה שנה הוא החל להרצות במשרה-חלקית בבית ספר ברטלט לארכיטקטורה (Bartlett School of Architecture), ב{{ה|קולג' האוניברסיטאי של לונדון}}. לאחר שנתיים ב[[שיקגו]] על מלגת מחקר (1964-1966), הוא חזר ללונדון להרצות במשרה-מלאה בברטלט, פרסם את "הברוטליזם החדש" (The New Brutalism, 1966) ופתח בכתיבה של סדרת מאמרים פופולריים למגזין "New Society" {{כ}}(1965-1985). הוא מונה לקתדרה לתולדות האדריכלות ב-1969, כאשר המחקר שערך בשיקגו התפרסם בספר "ארכיטקטורת הסביבה המתכווננת" (Architecture of the Well-Tempered Environment).
ב-1971 פרסם את הספר "[[לוס אנג'לס]]: הארכיטקטורה של ארבע אקולוגיות" (Los Angeles: The Architecture of Four Ecologies), ושנה לאחר מכן הפיק את הסרט "ריינר בנהם אוהב את לוס אנג'לס" (Reyner Banham Loves Los Angeles) במסגרת סדרת "זוג עיניים אחד" של ה-[[BBC]]{{כ}}{{הערה|1={{imdb title|id=4620904|שם=ריינר בנהם אוהב את לוס אנג'לס}}}}. ב-1977 הוא עבר ל[[ארצות הברית]] ומונה לראשות המחלקה ללימודי העיצוב ב{{ה|אוניברסיטה של מדינת ניו יורק}} ב[[באפלו]]. ב-1980 מונה לראשות הקתדרה לתולדות האמנות ב[[אוניברסיטת קליפורניה]], [[סנטה קרוז]], ולאחר שנתיים פרסם את "סצנות במדבר האמריקאי" (Scenes in America Deserta). ב-1986 יצא לאור ספרו האחרון, "אטלנטיס מבטון" (A Concrete Atlantis). הוא מונה לראשות הקתדרה להיסטוריה ולתיאוריה של האדריכלות ב[[אוניברסיטת ניו יורק]], אך נפטר במרץ 1988, כחודש לפני הרצאת הבכורה שלו.
==פרסומים==
| |||