זכריה פרנקל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול גרסה 17396980 של 212.76.101.134 (שיחה) |
|||
שורה 22:
==ביוגרפיה==
===ראשית ימיו===
זכריה פרנקל נולד ב[[פראג]]. אביו יעקב קופל היה בן לאחת המשפחות העתיקות בעיר, צאצא לרבנים אהרן שמעון שפירא ומשולם זלמן מירלש, ואמו אסתר הייתה בתו של ראש הישיבה המקומית יהודה לייב פישלס. כילד למד עם אביו, ולאחר מכן פנה לקנות הוראה מפי הדיינים נחמיה פייבל בונדי ו[[בצלאל רנשבורג]]. אף כי רכש ידיעות בלימודי חול, לא שלחוהו הוריו לבית-ספר. רק בגיל עשרים וארבע יצא ל[[בודפשט|פשט]] כדי ללמוד בגימנסיה. ב-1827 עמד בבחינות הבגרות והתקבל לאוניברסיטה העירונית, בה השתלם בשפות קלאסיות, לוגיקה, בלשנות ועוד. הוא למד יוונית עתיקה מהפרופסור לודוויג פון שדיוס. ב-15 בנובמבר 1831 קיבל תואר [[דוקטור לפילוסופיה]], ובאותה תקופה ניתן לו גם [[היתר הוראה]]. בעקבות השלמת לימודיו – הוא היה הרב הראשון בכל [[בוהמיה]] שהייתה לו השכלה אקדמית – ראוהו השלטונות כמועמד הרצוי ביותר לתפקיד הפנוי של הרב המחוזי ב[[טפליץ]], שניתן לו ב-29 בדצמבר. ב-24 באפריל 1832 נישא לרחל רוזה מאייר, בתו של בנקאי מקומי.
בטפליץ היה הראשון בארץ לשאת דרשות סדירות ב[[גרמנית]] על ענייני מוסר, דבר שהיה אז חידוש גדול לעומת ה[[פלפול]] המסורתי ביידיש שנמסר לסירוגין על ידי הרבנים הוותיקים. כמו כן העמיד מקהלת נערים, ערך חופות בתוך מבנה בית הכנסת ודרש סדר ונקיון במקום. הוא ייסד גם בית-ספר חדש לילדי היהודים. פרנקל, כתב [[יצחק שורש]], היה מודע לאתגרים שעמדו בפניו בעידן ה[[אמנציפציה ליהודים]] והיציאה מן הגטו. את מענהו שלו למצב עניינים זה ניסח בארכנות במזכר מפורט שהגיש לרשויות ב-1835. המסמך, ציין שורש, הכיר בכך שחלפו ימיו של ה[[מרא דאתרא]] שהיווה סמכות הלכתית בקהילה מסוגרת, אך תבע כתחליף סמכויות חוקיות וחינוכיות רחבות.
חיבורו של פרנקל הגיע לרשויות ב[[ממלכת סקסוניה]], והן התרשמו ממנו והציעו לו את תפקיד הרב הראשי במדינה, משרה חדשה שנוצרה רק אז. הוא קיבל אותה ב-[[29 במאי]] [[1836]] ועבר ל[[דרזדן]]. בבירה הסקסונית הקדיש את עתותיו למאבק לקידום שוויון הזכויות של בני דתו, שהתאחר מאוד במדינה. הוא יצא תדירות נגד [[שבועת היהודים]] המשפילה; חיבורו המשמעותי הראשון היה Die Eidesleistung der Juden ("על ההצהרה בשבועה של היהודים") מ-1840. הוא הצליח להביא להסרת הרכיבים המוזרים יותר בטקס, אף כי המנהג בוטל שם סופית רק ב-1879. בסקסוניה החל להתוות את שיטתו הדתית, שהלכה והצטללה עם השנים. זמן קצר לאחר מינויו, כתב לחבר שהוא תומך בשינוי בנוהג הדתי, אך עליו להיעשות באופן מתון כל כך עד ש"ההתקדמות כלל לא תיתפש בעין המתבונן." בדצמבר 1836 גילה לראשונה בפומבי עניין ב[[חכמת ישראל]], המחקר המדעי של היהדות: הוא כתב למייסד התחום, [[יום-טוב ליפמן צונץ]], על רצונו לברר את שלבי יצירת הספרות ה[[תלמוד]]ית.
שורה 31:
===האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית===
ראשית שנות ה-40, עם התסיסה האינטלקטואלית של [[אביב העמים|טרום-מרץ]] והתקווה הגוברת לאמנציפציה מלאה במרכז אירופה, העלתה לפני השטח בעוצמה את התביעה לרפורמה דתית בשורה של תקריות. הרב מדרזדן מצא עצמו שוב ושוב בתווך בין העמדות. ב-1841 יצא נגד סידור התפילה החדש של [[ההיכל בהמבורג]] ב[[ריב ההיכל]] השני: הוא התנגד להוצאת רעיון המשיח ולשינויים ליטורגיים אחרים, ובמקביל תקף את רב העיר [[יצחק ברנייס]] על שניסה לאסור אותו בטעמים הלכתיים פסולים ובמה שתפש ככפייה שאינה במקומה. ב-1842, כששאלת מינויו של [[אברהם גייגר]] הצעיר – מי שעמד להיות הרוח החיה בתנועה ה[[רפורמי]]ת – למשנה-לרב ב[[ברסלאו]] עמדה על הפרק, הפנו פרנסי העיר שתמכו בו שאלות לרבני מרכז אירופה שנחשבו מתונים ומודרניים; מבין השבעה-עשר, רק פרנקל ו[[שי"ר]] מפראג התנגדו לקבלתו שם. כעבור שנה עמד שוב בפולמוס עם הרב הצעיר והקיצוני [[שמואל הולדהיים]] לאחר פרסום ספרו "האוטונומיה של הרבנים", בו קרא להכיר בכך שההלכה כפופה למשפט העמים. הנקודה החשובה ביותר שהעלה הייתה שהתלמוד מוכיח, באמצעות האיסור על עריכת חתונה בשבת ותבחינים אחרים, כי [[קידושין]] הם מעשה רגיל לגמרי של [[קניין (הלכה)|קניין]] ומשתייכים ל[[דיני ממונות]], ולכן צריכים להתנהל לפי חוק המדינה (מכאן נבעה גם עמדתו של הולדהיים שלא שללה נישואי תערובת). פרנקל פרסם שורה של מאמרים נגדיים, שהמקיף בהם הושלם רק חמש-עשרה שנה לאחר מכן, בהם יצא נגד הולדהיים באמרו כי מתן האפשרות לאישה לסרב לקיים יחסים, האמירה "הרי את מקודשת" וההתנגדות לקידושין בביאה מעידים כי יריבו שגה.
[[קובץ:Posithis2.jpg|שמאל|ממוזער|450px|השימוש הראשון במונח "פוזיטיבי-היסטורי", דצמבר 1843.]]
בדצמבר 1843, במאמר המבוא לכתב העת Zeitschrift für die religiösen Interessen des Judenthums קצר-הימים בעריכתו, ניסה להסביר את תפישתו: הוא כתב כי הפתרונות למשבר הנוכחי של היהדות למול אדישות דתית והתנצרות רבים מצוי {{ציטוטון|לא ברפורמה, המביאה לידי התפרקות מלאה, אלא בלימוד היהדות שיוביל להתפתחות מתוכה עצמה... באמצעות מחקר על בסיס '''פוזיטיבי, היסטורי''' (positivem, historischem Boden).}} בכך טבע את צירוף המילים שהפך למזוהה עמו ועם "האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית" שהוביל, ש[[היהדות הקונסרבטיבית]] בארצות הברית מגדירה עצמה כממשיכת דרכה.
שורה 42:
===ברסלאו===
המוניטין שיצא לו הביאו לכך שב-[[1854]] נבחר למנהל ופרופסור ל[[תלמוד]] ב[[בית המדרש לרבנים בברסלאו]], שנועד להיות מוסד ההכשרה האקדמי והמודרני הראשון בתחום בגרמניה והיה היחיד מסוגו בארץ עד שנות ה-70. המנהל החדש, שעזב לשם כך את דרזדן, הנהיג במקום תוכנית לימודים שמרנית שהתמקדה בבקיאות רבה בספרות ההלכתית וביישומיה בפועל. כמו כן, אסר על ביקורת המקרא: את יחסו אליה מיצה ב-1857, עם פרסום 'המקרא ותרגומיו' לגייגר, אותו כינה "כתב חרפה" (Schandbuch). בברסלאו הוכשרו למעלה מ-120 בוגרים שבאמצעותם הדהדה תפישתו באירופה כולה. המוסד התקבל באהדה בקרב מרבית החוגים בחברה היהודית-גרמנית, אך לא בקרב בעלי ההשקפה הדתיים: גייגר התמרמר על "אווירת ימי הביניים" בסמינר,
הקרע הסופי בין פרנקל לאורתודוקסיה התחולל עם פרסום ספרו 'דרכי המשנה, התוספתא, מכילתא, ספרא וספרי' ב-1859, המחקר המקיף הראשון אודות המשנה שבחן אותה בכלים מדעיים. גישתו של פרנקל לשאלת עריכתה הייתה שמרנית מאוד ביחס למה שהתקבל בעתיד, והוא ראה את סידור המסכתות כמאורגן ומרוכז בידי [[רבי יהודה הנשיא]] ואת התפתחותה כמכילה מידה שולית ביותר של חדשנות.{{הערה|Alan Jeffery Avery-Peck, Jacob Neusner, The Mishnah in Contemporary Perspective, BRILL, 2006. עמ' 156.}} אך לא זו עוררה סערה: בחיבור הציג את התנאים בהערכה רבה כמפרשים ומחוקקים יצירתיים, מבלי להתייחס למקור התורה שבעל פה. על המושג הלכה למשה מסיני כתב – בהתבסס על דברי הרא"ש בהלכות מקוואות סימן א' ומקורות מסורתיים אחרים – כי מדובר למעשה במנהגים עתיקים מאוד שהתקבלו כמחייבים: {{ציטוטון|והיאך שייך לומר על פירוש בפלוגתא [[בית הלל ובית שמאי|דב"ש וב"ה]] שהוא {{מונחון|הל"מ|הלכה למשה מסיני}}, אם לא כדברי הרא"ש שהוא דבר ברור '''כאילו''' נאמר למשה מסיני}}. הירש ו[[עזריאל הילדסהיימר]] האשימו אותו בכפירה גמורה. הראשון פרסום בכתב-העת שלו "ישורון" סדרה של מאמרים מאת הרב ההונגרי גוטליב פישר נגד הספר שתקפו אותו כנוגד את האמונה ב[[תורה מן השמים]] ותבע שפרנקל יבהיר אם הוא מאמין באלוהיותה של כולה, הן בכתב והן בעל פה, אם לאו. [[הרמן כהן]] הצעיר, שהיה אז תלמיד בברסלאו, שלח מכתב לרש"ר בו תיאר את שמירת המצוות הקפדנית של פרנקל; הלה ניצל את ההזדמנות להדגיש כי כל אלו חסרי חשיבות אם אין בצדם אמונה נכונה. אחרים הצטרפו למתקפה עליו, כמו הרבנים [[צבי בנימין אויערבך]] בספרו "הצופה על דרכי המשנה" ושמואל פרנד ב"פתשגן האיגרת". [[שי"ר]] בפראג יצא להגנת ידידו משכבר הימים באביב 1861 בחיבור "דברי שלום ואמת". הוא כתב כי אין ספק שרז"פ יענה על שאלותיו של הירש לשביעות רצונו ויצהיר על אמונה באלוהיות התושב"ע. [[שלמה זאב קליין]] יצא נגד מנהל הסמינר בחיבור "האמת והשלום אהבו". פרנקל פרסם אז הבהרה סתומה למדי, בה כתב כי בכרך השני של "דרכי המשנה" יתברר כל הנושא. עתה התקומם נגדו אף שי"ר, שקונן על כך ש"אין זה ערקלערונג (=הבהרה), כי אם מאפליה." הירש והילדסהיימר הצליחו להוקיע את פרנקל בעיני מרבית רבני הדור, ובשנים הבאות הוסיפו לערוך נגדו מסע ציבורי רחב-היקף כדי להדגיש את הבדלי ההשקפה ביניהם: האחרון הקפיד לסתור את הדעה, שהועלתה לעתים בדעת הקהל, כי למעשה אין פער משמעותי בין הנאו-אורתודוקסיה והאסכולה ההיסטורית ולעמוד על העקרונות האמוניים המפרידים בינן. שני ראשי האורתודוקסיה הגרמנית הרבו לתקוף את ההיסטוריון [[היינריך גרץ]], שהיה קרוב לפרנקל, וסירבו להמליץ על בוגרי ברסלאו לכהן ברבנות אם לא הסכימו להכחיש בפומבי את דעותיו של מורם.
שורה 54:
== לקריאה נוספת ==
* Ismar Schorsch, Zacharias Frankel and the European Origins of Conservative Judaism, Judaism 30 (1981): 344—54.
* [[מיכאל מאיר]], Response to Modernity: A History of the Reform Movement in Judaism. Wayne State University Press, 1995. עמ' 84-89, 135-138.
*חיים לנדרר, [http://www.hakirah.org/Vol%208%20Landerer.pdf R’ Shlomo Yehuda Rapoport (Shir), Champion of Jewish Unity in the Modern Era]
* Andreas Brämer, [https://www.academia.edu/9877008/Samuel_Holdheim_and_Samuel_Holdheim_Comparative_Perspectives_in_Christian_Wiese_Ed._Redefining_Judaism_in_an_Age_of_Emancipation_Comparative_Perspectives_on_Samuel_Holdheim_1806-1860_Leiden_2007 Samuel Holdheim and Zacharias Frankel: Comparative Perspectives].
שורה 89 ⟵ 90:
** ''Entwurf einer Geschichte der Literatur der nachtalmudischen Responsen'' (1865). [http://books.google.ch/books?id=pyI9AAAAcAAJ&printsec=frontcover#v=onepage&q&f=false (online)]
** ''Zu dem Targum der Propheten'' (1872)Vollständiges Werkverzeichnis:
** ''Zeitschrift für die religiösen Interessen des Judentums''. [http://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/titleinfo/2744856 (online)]
** ''Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums''. [http://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/titleinfo/2829132 (online)]
</div>
| |||