ויקטור דנקל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 31:
==מלחמת העולם הראשונה==
===בחזית המזרחית===
עם פרוץ המלחמה מונה דנקל למפקד הארמייה הראשונה, ולחם עימה ב[[קרב גליציה]], וזכה לניצחון גדול ב[[קרב קרסניק]], אך בהמשך נאלץ לסגת עקב כישלון הארמיות האחרות. באוקטובר [[1914]] השתתף ב[[הקרב על הוויסלה|קרב על הוויסלה]] יחד עם [[הארמייה התשיעית (האימפריה הגרמנית)|הארמייה הגרמנית התשיעית]], אך לא הצליח להגיע לידי הישגים.הוא התמנהלאחר למפקדמכן הוחזקה הארמייה השלישיתשבפיקודו במקוםבעתודה באזור [[רודולף פון ברודרמןהקרפטים]] שהתפטר, ובאוקטוברולא [[1914]]השתתפה הוא הצליח להגיע למבצר [[פשמישל]] הנצור על ידי הרוסים ואילץ את הרוסים לסגתבקרבות. בפברוארבמאי [[1915]] פתחוהשתתף הרוסים ב[[המצור על פשמישל|מצור על פשמישל]], כבשו את המבצר ואילצו את בורוייביץ' לסגת. הוא הצליח להחזיק מעמד עד שנפתחה המתקפה המשולבתדנקל עם הגרמניםהארמייה בפיקודו שלשבפיקודו ב[[אוגוסטמתקפת פון מקנזןגורליצה-טרנוב]] שדחקהובתחילה אתזכה הרוסיםלהצלחה מזרחהמרובה, וכבשהאך שובבהמשך אתנבלם פשמישלבקרב ביוני [[1915]] אבל הוא לא זכה לראות את כיבוש פשמישל כיאפטא. ב-[[2523 במאי]] [[1915]] הואעם הכרזת המלחמה של איטליה, נשלח דנקל ל[[החזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה|חזית האיטלקית]].
 
===בחזית האיטלקית===
ב[[החזית האיטלקית במלחמת העולם הראשונה|חזית האיטלקית]] הוא קיבל את הפיקוד על הארמייההכוחות החמישיתבאזור בחזית[[טירול]], נהרועל האיזונצואף והצליחשהכוחות לעמודשבפיקודו מולהיו האיטלקיםחלשים בונחותים בנשק ובציוד, הצליח דנקל להחזיק את הקו עד תחילת [[1916]]. במרץ [[1916]] מונה למפקד הארמייה ה-11, וב-[[קרבות1 הנהרבמאי]] [[1916 איזונצו]]הועלה לדרגת גנרל אוברסט.
 
באוקטובר [[1917]] הנחיל לאיטלקים ביחד עם עמיתו הגרמני [[אוטו פון בלוב]], תבוסה קשה ב[[קרב קפורטו]].
ב-[[10 במאי]] [[1916]] תקף את האיטלקים במסגרת [[קרב אסיאגו]], בתחילה זכתה המתקפה להצלחה מרובה, אך בהמשך האיטלקים פתחו במתקפת נגד, והוא נאלץ לחזור לקוי ההתחלה. דנקל ספג ביקורת קשה מאוד על תפקודו במהלך הקרב, ועקב כך נאלץ להתפטר ב-[[17 ביוני]] [[1916]] מתפקידו. לאחר שעבר ניתוח בגרונו מונה למפקד משמר הקשתים המלכותי - מינוי כבוד.
 
הוא זכה לתהילה וכונה "אביר האיזונצו". חייליו העריצו אותו וכינו אותו Naš Sveto (סבטו שלנו). ב-[[1 בפברואר]] [[1918]] הוא הועלה לדרגת [[פילדמרשל]] ועוטר במדליות רבות. הוא היה הקרואטי היחיד שהגיע לדרגה זו.