הבדלים בין גרסאות בדף "חוות כנרת"

נוספו 4 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
הרחבה
מ (הרחבה - קישור לערך עתידי על השביתה הגדולה)
מ (הרחבה)
החווה הוקמה על אדמות [[דלייקה]] ו[[אום ג'וני]], שנרכשו ב-[[1905]] על ידי פקיד [[יק"א]], [[חיים מרגליות קלווריסקי]]. ארתור רופין החליט להקים על האדמות הללו חווה למטרת לימוד חקלאות. שמה של החצר ניתן לה על ידי [[ש"י עגנון]] ובכך השיב לימה את שמה המקראי. ב-[[1908]] התיישבה במקום קבוצת פועלים מ[[רומני (אוקראינה)|רוֹמנְי]] שב[[אוקראינה]] והחלה את הבנייה במקום סביב [[חאן (מבנה)|חאן]] גדול שסביבו ניתן היה לבנות ללא צורך בהיתר מיוחד. במקום הוקמו חדר אוכל, מחלבה, רפת, אורווה, [[לול]], [[אסם]] ושובך יונים. לאחר מכן נעשו גם ניסיונות של גידולים שונים, כשהמים נשאבו מ"[[בית המוטור]]" שהוקם על [[ירדן (נהר)|הירדן]]. חברים מיק"א ייסדו בסמוך לחווה את [[כנרת (מושבה)|המושבה כנרת]].
 
האגרונום [[משה ברמן]] התמנה למנהל החווה מטעם המשרד הארצישראלי וקבוצת פועלים עבריים, שקודם לכן עבדה איתו בבן שמן, נבחרה לעבד את אדמת כנרת. בהמשך הגיעה לחווה קבוצה מפועלי [[רחובות]] בהנהגת [[בן ציון ישראלי]], [[מאיר רוטברג]] ו[[נח נפתולסקי]] ("שלישיית יחד"). בקבוצה זו הגיעה לראשונה לכנרת רחל בלובשטיין היא [[רחל המשוררת]]. תחילה חשב ברמן כי כבר בשנה הראשונה יהיו רווחים אך בתום כשנה, ב-[[1909]], החלה מתיחות בין ברמן לפועלים ושנת המשק הראשונה הסתיימה בהפסדים. חלק מפועלי רחובות ובהם "שלישיית יחד" עזבו את החווה ועברו לגור ולשמור ב"בית המוטור" עקב מתיחות זו. בעקבות העימותים החליט רופין ב[[1910]] לעשות ניסוי על אדמת [[אום ג'וני]], בהקמת חווה שתימסר לניסיון לשנה לקבוצת פועלים אשר תנהל את המשק ותעבד את האדמה על אחריותה. ועד החורש קיבל את ההצעה וכך הונח היסוד לקבוצה הראשונה, "אם הקבוצות" - [[דגניה א'|דגניה]].
 
ב-פברואר [[1911]] פתחו הפועלים [[השביתה הגדולה|בשביתה]] נגד ברמן אותה ארגנו [[ברל כצנלסון]] ו[[יוסף בוסל]]. רופין הגיע למקום והחליט לפטר את ברמן וכמו כן להחליף את כל צוות הפועלים. קבוצת הפועלים שהקימה בעצמה את המקום עזבה. לחווה הגיע האגרונום [[יואל גולדה]] וקבוצת פועלים חדשה. אך מצב החווה לא השתפר ורופין הגיע למסקנה שיש לשנות את גידול התבואה לגידול אחר. היחסים בין גולדה והפועלים השתפרו. בעיית החווה הייתה שאדמותיה הטובות נמסרו לדגניה, וברשותה נשארה אדמה פחות טובה.{{הערה|[[ברכה חבס]], "החצר והגבעה" עמ' 35}}
209

עריכות