אסון טקסס סיטי – הבדלי גרסאות

האונייה גראנקאן (Grandcamp) היתההייתה [[ספינות ליברטי|אוניית ליברטי]] שנקראה במקור "בנג'מין קרטיס" (Benjamin R. Curtis). היא שירתה ב[[מלחמת העולם השנייה]] ולאחריה נמסרה במתנה ל[[צרפת]] כדי לסייע בשיקומה. האונייה עגנה בנמל טקסס סיטי לחוף [[מפרץ גלווסטון]] כשהיא טעונה ב-2,100 טון של [[אמוניום חנקתי]] שיוצר בארצות הברית והועמס עליה בנמל. מטענה כלל גם [[תחמושת]] [[נשק קל]], מכונות וכן צרורות של סיבי [[אגבה]]. האונייה הגיעה לטקסס סיטי מנמל [[יוסטון]], שהנהלתו לא התירה להטעין בו אמוניום חנקתי על אוניות.

כ-200 מטרים מהגראנקאן עגנה האונייה היי פלייר (High Flyer), שהיתהשהייתה טעונה ב-872 טון של אמוניום חנקתי ו-1,600 טון של [[גופרית]]. האמוניום החנקתי על שתי האוניות ו[[דשן]] נוסף שנמצא במחסנים בנמל נועדו להובלה אל [[חקלאות|חקלאים]] ב[[אירופה]]. האמוניום נארז ב[[שק (מארז)|שקי]] [[נייר]] והוחזק בטמפרטורות שהגבירו את הפעילות הכימית שלו.

ב-16 באפריל 1947 בשעה 08:00 נראה [[עשן]] עולה מאחד ממחסני האונייה גראנקאן. מאמצים במהלך השעה הבאה לכבות את האש לא עלו יפה. נסיונותניסיונות לכבות את האש על ידי הזרמת [[קיטור]] לבטן האונייה לא הועילו אף הם ואף גרמו להחמרת המצב. קהל סקרנים נקהל על רציפי הנמל לחזות בשריפה. עשן צהוב-כתום שפיעפע מהאונייה רק משך למקום עוד סקרנים. החום בבטן האונייה היה כה רב עד כי המים סביב גופה החלו לרתוח ולבעבע.

בשעה 09:12 הביאו החום והלחץ בבטן האונייה להתפוצצות האמוניום החנקתי. ההתפוצצות יצרה גל הדף אשר הורגש עד למרחק של 160 [[קילומטר|קילומטרים]]ים סביב וזרע הרס סביב מוקד ההתפוצצות. זעזוע ההתפוצצות הורגש עד למרחק של 400 קילומטרים. [[כנף (תעופה)|כנפיהם]] של שני [[מטוס|מטוסים]]ים שטסו בקרבת הנמל נתלשו עקב ההדף והם התרסקו.

כמעט 5,800 טון של מתכת מגוף האונייה הועפו למרחק כרסיסים, חלקם במהירות גדולה מ[[מהירות הקול]]. שני [[עוגן|עוגנים]] של האונייה במשקל של 4.5 טון ושל 2 טון הושלכו למרחק של 800 [[מטר|מטרים]]ים ו-2,600 מטרים בהתאמה לפנים הארץ. צרורות בוערים של סיבי אגבה והריסות בוערות אחרות מהאונייה הועפו למרחק והציתו דלקות רבות במרחק של קילומטרים מהנמל, לרבות עשרות מיכלי איחסון של [[דלק]] וכימיקלים. עשן שמנוני מהשרפות שפרצו כיסה את שמי העיר גלווסטון הסמוכה.

200 [[כבאי|כבאים]]ם הגיעו לטקסס סיטי ממקומות שונים (אפילו [[לוס אנג'לס]]) כדי להיאבק בדלקות שפרצו, ושבוע לאחר האסון טרם כובו כל השרפות.

לאחר האסון נמצאו 468 [[גופה|גופות]] של נספים, שאת 63 מהן לא ניתן היה לזהות. 113 אנשים נוספים הוכרזו כ[[נעדר|נעדרים]]ים. קיימת טענה שמספר ההרוגים בפועל היה גדול יותר וכלל תיירים שביקרו בעיר ותושבים בלתי רשומים. איסוף ההרוגים באסון נמשך חודש. מספר הפצועים היה למעלה מ-5,000. 1,784 מהם טופלו ב-21 [[בית חולים|בתי חולים]].

הגורם לדלקה שפרצה על הגראנקאן לא הוברר מעולם. יתכןייתכן שהיתהשהייתה זו [[סיגריה]] שהושלכה ברשלנות לבטן האונייה והציתה את מטענה הרגיש.

מאות תביעות לפיצויים הוגשו ל[[בית משפט|בתי משפט]] בעקבות האסון. מקצתן הוגשו על פי [[חוק]] תביעות ה[[דיני נזיקין|נזיקין]] הפדרלי שנחקק ב-[[1946]]. ב-1950 פסק בית משפט פדרלי מחוזי כי שורה של סוכנויות של ממשלת ארצות הברית נהגו ברשלנות שהביאה לקרות האסון - בקשר לייצור האמוניום החנקתי, אריזתו, הפצתו ואחסנתו ובקשר לפעולות למניעת שרפות ולכיבוי אש. ב-[[1952]] ביטל בית המשפט הפדרלי החמישי ל[[ערעור|ערעורים]]ים את פסק הדין על בסיס [[פרשנות (משפט)|פרשנות]] של חוק הנזיקין הפדרלי, ופסק הדין בערעור אושר בשנה שלאחר מכן על ידי [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]]. כפיצוי חלקי חוקק [[הקונגרס של ארצות הברית|הקונגרס]] ב-[[1955]] חוק לפיצוי הנפגעים, ולפיו שולמו לניזוקים באסון כ-1,400 תשלומים בסכום כולל של כ-17 מיליון דולר.