אשת יפת תואר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 2:
==מקור==
מקור ההלכה הוא בספר [[דברים]] כ"א י'-י"ד
וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה.{{ש}}
וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ.|{{תנ"ך|דברים|כא|י|יד}}}}
הסוגיה, על פי המקרא, דנה בזמן [[מלחמה]], במקרה בו לוחם יהודי נתקל באישה בשבייה המעוררת את חשקו, במהלך המלחמה, ולוקח אותה בכוח. המקרא (בפרשת [[פרשת כי תצא|כי תצא]]) מחייב תקופת צינון של חודש, בו היו מאפשרים לאישה [[שכול|להתאבל]] על בית הוריה ולהסתגל למצב החדש. בין התנאים המוטלים על השובה, בטרם יוכל לקחת את יפת-התואר לאשה, חובה עליו לאפשר לה לבכות את ביתה ואת הוריה, מהם נאלצה להפרד, וייתכן אף שהומתו בידי העומד להיות בעלה.
| |||