שגיאות מסוג I ו-II – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Udirock (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Udirock (שיחה | תרומות)
שורה 25:
לעתים הרמת המובהקות הנדרשת נקבעת מראש, והניסוי מתוכנן באופן כזה שיעמוד בה. לדוגמה, נניח נדרשת רמת מובהקות סטטיסטית של 5%, כלומר בהנחה שהשערת האפס היא נכונה, נדרש שההסתברות לדחות אותה לא תעלה על 5%. על סמך דרישה זו (בין השאר) יבחרו הפרמטרים השונים של הניסוי: כמות דגימות המידע שצריך לאסוף, המדד הסטטיסטי שיכריע את התוצאה, והסף שהוא צריך לעבור על מנת לדחות את השערת האפס. כל אלה יכוונו באופן כזה שיבטיחו את רמת המובהקות הנדרשת. לעתים רמת המובהקות לא נקבעת מראש, אלא מחושבת בדיעבד. כלומר, קודם כל הניסוי מתבצע, ואז מחושב [[ערך-p]], שמציין באיזה רמת מובהקות סטטיסטית המבחן עבר.
 
המדד השני הוא ההסתברות שתתרחש שגיאה מסוג II תחת ההנחה שהשערה האלטרנטיבית היא הנכונה. הסתברות זו מסומנת באות β. ההסתברות ששגיאה מסוג II לא תתרחש קרויה גם [[עוצמה סטטיסטית]], כלומר העוצמה הסטטיסטית שווה ל-<math>{{משמאל לימין|1-\beta</math>β}}.
 
לבד משיפורים טכניים ב[[מדידה|מדידות]] או בשיטות ה[[מדידה והערכה]], ניתן לצמצם את הסיכוי לשגיאה מסוג I על ידי העלאת הסיכוי לשגיאה מסוג II או לצמצם את הסיכוי לשגיאה מסוג II על ידי העלאת הסיכוי לשגיאה מסוג I. לדוגמה, נתינת שאלות קלות יותר ב[[בחינת בגרות]] מקטינה את הסיכוי לשגיאות מסוג II (כישלון במבחן בשל טעות בשיטת הבחינה), אבל מגדילה את הסיכוי לשגיאות מסוג I (הצלחה בבחינה בשל טעות בשיטת הבחינה).