נאו-אורתודוקסיה (יהדות) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=זרם ביהדות|אחר=נוצרי|ראו=[[נאו-אורתודוקסיה (פרוטסטנטיות)]]}}
'''נאו-אורתודוקסיה''' היאהוא זרם אידאולוגי ב[[יהדות אורתודוקסית|יהדות האורתודוקסית]] שהתפתח בתחילת [[המאה ה-19]] בעיקר בקרב [[יהדות גרמניה]], אך גם בכמה ממדינות [[מערב אירופה]] ובחלקים של [[הונגריה]]. בין מייסדי הזרם ניתן למנות את [[רש"ר הירש]] ורבי [[עזריאל הילדסהיימר]].
[[תמונה:Rabbi Samson Raphael Hirsch.png|שמאל|ממוזער|120px|ה[[רב]] [[שמשון רפאל הירש]]]]
[[תמונה:Hildesheimer Azrial enface.jpg|שמאל|ממוזער|120px|הרב [[עזריאל הילדסהיימר]]]]
שורה 9:
את האחרונה גילם [[רש"ר הירש]], הוגה הראשי, בכמה ססמאות שטבע: [[תורה עם דרך ארץ]] ו-Mensch-Jisroel ("אדם-ישראל"), משמע אין סתירה בין חיים על פי התורה וה[[הלכה]] לבין מודרניות, השכלה ועבודה פרודוקטיבית. הרב הירש טען כי בניגוד לרפורמים, המבקשים לשנות את היהדות בהתאם לרוח המודרנית, הרי שלדעתו מראש אין סתירה בין החיים המודרניים לתורה וניתן לשלבם יחד. כך גם העמיד עצמו מול [[החת"ם סופר]] וגישתו השוללת את הקדמה – "[[חדש אסור מן התורה]]".
 
רש"ר הירש אימץ שינויים אסתטיים שונים, מהסוג שהונהג עוד על ידי חכם [[יצחק ברנייס]] ודומים לו בשאיפה להתאים אתבהתאמת ארחות בית-הכנסת לתרבות הסביבה. אף כי אלה היו מקובלים מזה זמן רב כמעט בכל גרמניה, הם הובילו להתנגשויות בינו לגורמים מסורתיים כשכיהן ב[[מורביה]] הנחשלת יותר. בין היתר, לבש בגדי כמורה, נשא את דרשותיו בגרמנית צחה ולא בלהג היהודי וליווה את התפילות בשירת מקהלת גברים. את ה[[חופה]] המשמשת בחתונות העמיד בתוך מבנה בית-הכנסת ולא מחוצה לו. השינוי הרדיקלי ביותר שערך, וממנו חזר במהירות, היה השמטת תפילת [[כל נדרי]], שנתפשה על ידי הנוצרים כהיתר להפרת שבועות ועילה ל[[שבועת היהודים]], ב[[יום הכיפורים]] של 1840.{{הערה|1=[[מיכאל מאיר]], '''בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות''', מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, עמ' 97.}}.
 
אחד ההבדלים המשמעותיים שבין הנאו-אורתודוקסיה לבין התגובות האורתודוקסיות האחרות נגעה לשאלת המטרה הבסיסית. בעוד האורתודוקסיה ביקשה שיניחו לה לנפשה, הנאו-אורתודוקסיה ביקשה ב[[דיעבד]], ובהמשך [[לכתחילה]], לנצל את המודרניות עבור קידום החיים היהודיים והדת היהודית. עבור הירש, לתרבות [[אירופה]] לא היה ערך מכשירי אלא ערך של מהות. הנאו-אורתודוקסיה שמה משקל רב במחשבה ובפרקטיקה שהיה בהם משום עמדה חיובית כלפי המודרנה, ושמה דגש על [[טקס]]ים, [[נימוסים]] ו[[אסתטיקה]] של [[בית כנסת|בית הכנסת]]. [[מרדכי ברויאר (היסטוריון)|מרדכי ברויאר]] מציין כי הנאו-אורתודוקסים "דקדקו לרוב עד מאוד בקיום דינים בתחום הריטואלי, כגון דיני ה[[כשרות]] ו[[צום|הצומות]]. החמרה זו בלטה על רקע ההקלות שנהגו בתחומים אחרים, שההלכה מחמירה בהם, כגון בעניין הפרדת המינים". ברויאר מטעים כי בכך השתקפה המגמה "לאזן ויתורים לדרישות העידן החדש בספירה החברתית על ידי הדגשת יתר של מנהגים בספירה הריטואלית". הדבקות המחמירה במסורת הייתה דווקא תוצאה של אופיו המודרני של הזרם הנאו-אורתודוקסי, ולא תוצר של שמרנותו ורצונו ביציבות.{{הערה|1=[[מרדכי ברויאר (היסטוריון)|מרדכי ברויאר]]. 1990. '''עדה ודיוקנה'''. מרכז זלמן שזר, ירושלים. עמ' 37}} בניגוד הופכי לאורתודוקסיה ההונגרית שביצרה את ה[[מנהג (יהדות)|מנהג]] הרווח, הדגישו הגרמנים את ההבדל בינו להלכה המפורשת. בהמשך לכך, הייתה הנאו-אורתודוקסיה נוקשה מאוד בתחום עיקרי האמונה; ויכוחיו הגדולים של הירש נסובו לא על שאלות הלכתיות, אלא על סוגיית האמונה המוחלטת ב[[תורה מן השמים]] והמחקר מדעי בכתבי הקודש, לו התנגד בכל תוקף. הוא הוקיע כל מי שראה כסוטה מאמות מידותיו, בעיקר בריב הגדול שניהל עם הרב [[זכריה פרנקל]]. המודרניות המובהקת שלו התבטאה גם בשלילת כל תפישה לא-דתית של היהדות: הוא כתב כי לא ניתן לתרגם "עם ישראל" ל-Volk ("עם") בגרמנית, ושהכמיהה לגאולה היא לא לחידוש הקיום כאומה אלא להשבת שלטון התורה. כך התנגד גם לניסיונות לכפות התנהלות דתית מסורתית במסגרת הקהילות המאוחדות, אלא הטיף לפרישה ולהקמה של קהילות סגורות של אורתודוקסים. את האחרים ראה כבני דת אחרת.
 
[[מרדכי ברויאר (היסטוריון)|מרדכי ברויאר]] מציין כי הנאו-אורתודוקסים "דקדקו לרוב עד מאוד בקיום דינים בתחום הריטואלי, כגון דיני ה[[כשרות]] ו[[צום|הצומות]]. החמרה זו בלטה על רקע ההקלות שנהגו בתחומים אחרים, שההלכה מחמירה בהם, כגון בעניין הפרדת המינים". ברויאר מטעים כי בכך השתקפה המגמה "לאזן ויתורים לדרישות העידן החדש בספירה החברתית על ידי הדגשת יתר של מנהגים בספירה הריטואלית". הדבקות המחמירה במסורת הייתה דווקא תוצאה של אופיו המודרני של הזרם הנאו-אורתודוקסי, ולא תוצר של שמרנותו ורצונו ביציבות.{{הערה|1=[[מרדכי ברויאר (היסטוריון)|מרדכי ברויאר]]. 1990. '''עדה ודיוקנה'''. מרכז זלמן שזר, ירושלים. עמ' 37}} בניגוד לאורתודוקסיה ההונגרית שביצרה את ה[[מנהג (יהדות)|מנהג]] הרווח, הדגישו הגרמנים את ההבדל בינו להלכה המפורשת.
הסינתזה ההירשיאנית בין גרמניות לאדיקות דתית החלה להתערער עוד בטרם [[מלחמת העולם הראשונה]], ובמיוחד אחריה. דור חדש של צעירים הוקסם ממה שתפשו כאותנטיות של [[יהדות מזרח אירופה]] המופלית שטרם עברה [[תירבות (חברה)|תירבות]] משמעותי. האורתודוקסים הגרמנים והגורמים המסורתיים במזרח התקשרו במסגרת [[אגודת ישראל]] החדשה. התגברות האנטישמיות חיזקה מגמה זו. [[יצחק ברויאר]] ודומיו העלו סוגיות שלא עלו על דעתם של הוריהם וסביהם: ביקורת על האמנציפציה, משיחיות, דחיית הפטריוטיות הגרמנית והאפשרות לקיומה של לאומיות יהודית, גם אם מסוג דתי לחלוטין.{{הערה|Michael Brenner, The Construction and Deconstruction of a Jewish Hero: Moses Mendelssohn's Afterlife in Early-Twentieth-Century Germany, בתוך: Lauren B. Strauss, Michael Brenner (עורכים), Mediating Modernity: Challenges and Trends in the Jewish Encounter with the Modern World : Essays in Honor of Michael A. Meyer, Wayne University Press, 2008. עמ' 282. }} [[עליית הנאצים לשלטון]] חידדה נטיות אלה. ב-1934 פרסם [[שמעון שוואב]] ספר בשם "Heimkehr ins Judentum" (שיבה ליהדות), בו פירש את האימוץ הנלהב של תרבות כללית ולימודי חול כצורך שעה שנכפה על הרש"ר בשל המצב בימיו, וקבע שהאתוס הלמדני הוא הדרך. לאחר המלחמה, נטמעו חלק מהנאו-אורתודוקסים בציונות הדתית בישראל ובאורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית. אחרים, כשוואב עצמו, הצטרפו למזרח-אירופאים וכמה מהם הפכו לאידאולוגים [[חרדים ליטאים]].
 
בהמשך לכך, הייתה הנאו-אורתודוקסיה נוקשה מאוד בתחום עיקרי האמונה; ויכוחיו הגדולים של הירש נסובו לא על שאלות הלכתיות, אלא על סוגיית האמונה המוחלטת ב[[תורה מן השמים]] והמחקר מדעי בכתבי הקודש, לו התנגד בכל תוקף. הוא הוקיע כל מי שראה כסוטה מאמות מידותיו, בעיקר בריב הגדול שניהל עם הרב [[זכריה פרנקל]]. המודרניות המובהקת שלו התבטאה גם בשלילת כל תפישה לא-דתית של היהדות: הוא כתב כי לא ניתן לתרגם "עם ישראל" ל-Volk ("עם") בגרמנית, ושהכמיהה לגאולה היא לא לחידוש הקיום כאומה אלא להשבת שלטון התורה. כך התנגד גם לניסיונות לכפות התנהלות דתית מסורתית במסגרת הקהילות המאוחדות, אלא הטיף לפרישה ולהקמה של קהילות סגורות של אורתודוקסים. את האחרים ראה כבני דת אחרת.
 
הסינתזה ההירשיאנית בין גרמניות לאדיקות דתית החלה להתערער עוד בטרם [[מלחמת העולם הראשונה]], ובמיוחד אחריה. דור חדש של צעירים הוקסם ממה שתפשו כאותנטיות של [[יהדות מזרח אירופה]] המופלית שטרם עברה [[תירבות (חברה)|תירבות]] משמעותי. האורתודוקסים הגרמנים והגורמים המסורתיים במזרח התקשרו במסגרת [[אגודת ישראל]] החדשה. התגברות האנטישמיות חיזקה מגמה זו. [[יצחק ברויאר]] ודומיו העלו סוגיות שלא עלו על דעתם של הוריהם וסביהם: ביקורת על האמנציפציה, משיחיות, דחיית הפטריוטיות הגרמנית והאפשרות לקיומה של לאומיות יהודית, גם אם מסוג דתי לחלוטין.{{הערה|Michael Brenner, The Construction and Deconstruction of a Jewish Hero: Moses Mendelssohn's Afterlife in Early-Twentieth-Century Germany, בתוך: Lauren B. Strauss, Michael Brenner (עורכים), Mediating Modernity: Challenges and Trends in the Jewish Encounter with the Modern World : Essays in Honor of Michael A. Meyer, Wayne University Press, 2008. עמ' 282. }} [[עליית הנאצים לשלטון]] חידדה נטיות אלה. ב-1934 פרסם [[שמעון שוואב]] ספר בשם "Heimkehr ins Judentum" (שיבה ליהדות), בו פירש את האימוץ הנלהב של תרבות כללית ולימודי חול כצורך שעה שנכפה על הרש"ר בשל המצב בימיו, וקבע שהאתוס הלמדני הוא הדרך. לאחר המלחמה, נטמעו חלק מהנאו-אורתודוקסים בציונות הדתית בישראל ובאורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית. אחרים, כשוואב עצמו, הצטרפו למזרח-אירופאים וכמה מהם הפכו לאידאולוגים [[חרדים ליטאים]].
 
[[עליית הנאצים לשלטון]] חידדה נטיות אלה. ב-1934 פרסם [[שמעון שוואב]] ספר בשם "Heimkehr ins Judentum" (שיבה ליהדות), בו פירש את האימוץ הנלהב של תרבות כללית ולימודי חול כצורך שעה שנכפה על הרש"ר בשל המצב בימיו, וקבע שהאתוס הלמדני הוא הדרך. לאחר המלחמה, נטמעו חלק מהנאו-אורתודוקסים בציונות הדתית בישראל ובאורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית. אחרים, כשוואב עצמו, הצטרפו למזרח-אירופאים וכמה מהם הפכו לאידאולוגים [[חרדים ליטאים]].
 
== ראו גם ==