יוסיפ ברוז טיטו – הבדלי גרסאות

טיטו נולד כיוסיפ ברוז בכפר [[קומרובץ]], באיזורבאזור זגוריה שב[[קרואטיה]] (אז בשליטת [[האימפריה האוסטרו הונגרית]]), כבן שביעי במשפחתו. אביו פרניו היה [[קרואטים|קרואטי]] ואמו מריה הייתה [[סלובנים|סלובנית]]. טיטו גדל אצל סבו בעיר [[פודסרד]] שב[[סלובניה]], הוא נרשם לבית הספר שבעיר הולדתו ונשאר בו עד [[1905]].

לאחר פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] גוייסגויס ל[[צבא]] האוסטרו-הונגרי ונשלח עם יחידתו לחזית המזרחית. על אומץ ליבו בקרב הוענקה לו מדליית זהב והוא הועלה לדרגת סמל. באפריל [[1915]] נפצע בקרב ב[[הרי הקרפטים]] ונפל בשבי הצבא הרוסי. במהלך השבי הפך לקומוניסט. במהלך [[המהפכה הבולשביקית]] ב-[[1917]] ברוסיה שוחרר ממחנה שבויים והתנדב ל[[הצבא האדום|צבא האדום]]. בשנת [[1920]] הוא חזר ליוגוסלביה, שם הצטרף ל[[המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה|מפלגה הקומוניסטית היוגוסלבית]]. בהמשך, עבר ל[[זאגרב]] וכיהן כיושב ראש [[איגוד מקצועי|האיגוד המקצועי]] של פועלי המתכת. ב-[[1928]] התמנה למזכיר המפלגה הקומוניסטית בזאגרב. בשנה זו נאסר ונידון ל-5 שנים של עבודות פרך, בשל פעילות קומוניסטית. בשנת [[1934]] היה לחבר הנהלת מרכז המפלגה, ובאותה עת אימץ את הכינוי המחתרתי "טיטו". ישנן השערות שונות מדוע בחר בכינוי זה, אולם לפי הגרסה במקובלת בחר טיטו ככינוי בשם פרטי שהיה נפוץ באזור הולדתו, ללא סיבה מיוחדת. (השם טיטו, גרסה סרבו-קרואטית של [[טיטוס]], נדיר בקרואטיה אך נפוץ באזור שבו גדל טיטו).

בעת הפלישה הגרמנית ליוגוסלביה באפריל [[1941]], היה טיטו ב[[זאגרב]]. הוא הגיע ל[[בלגרד]] ברכבת בעזרת מסמכים מזוייפיםמזויפים ב-8 במאי 1941 והחל לארגן את פעילות המפלגה. הדיעותהדעות חלוקות בשאלה עד כמה ואם בכלל פעל טיטו נגד הכיבוש לפני פלישת הצבא הגרמני ל[[ברית המועצות]] ב[[מבצע ברברוסה]], ב-22 ביוני 1941. על פי גרסה אחת, הקומוניסטים של טיטו לא נאבקו כלל בגרמנים, בראותם בפלישה מאבק בין כוחות לאומניים אנטי-פועליים. אחרים טוענים שטיטו התגייס מיד למאבק בגרמנים. גירסהגרסה אמצעית טוענת שטיטו הבין שגרמניה מתכננת פלישה לברית המועצות ובהתאם הכין את כוחותיו למאבק בגרמנים{{הערה|1=Walter R. Roberts, [https://books.google.co.il/books?id=fNBmAAAAMAAJ&pg=PA23 Tito, Mihailović, and the Allies, 1941-1945], page 23}}.

ב-4 ביולי 1941 התכנס הפוליטבירו היוגוסלבי וקרא לכ-10,000 חברי המפלגה הקומוניסטית להאבק נגד הפולשים הגרמנים והאיטלקים. ב-13 ביולי 1941 הצליחו כוחות הפרטיזנים להכות שתי דיביזיותדיוויזיות של הצבא האיטלקי ולשחרר לזמן קצר את [[מונטנגרו]]. גם בסרביה הצליחו הפרטיזנים לארגן פגיעות קשות בכוחות הגרמנים ביוגוסלביה, אשר נאלצו לנוע אך ורק בשיירות מאובטחות. הגרמנים מינו משתף פעולה סרבי לראש ממשלה בסוף אוגוסט 1941, אך ללא הועיל מבחינתם{{הערה|1=Walter R. Roberts, [https://books.google.co.il/books?id=fNBmAAAAMAAJ&pg=PA24 Tito, Mihailović, and the Allies, 1941-1945], pages 24-26}}.

בינואר 1945 הגיע טיטו להסכם עם ראש ממשלת יוגוסלביה, איוון סובאשיץ, על הקמת עוצרות משותפת לקראת משאל עם על עתיד יוגוסלביה. המלך פטר התנגד להסכם זה שהיווה הדחה שלו{{הערה|{{על המשמר||הממשלה היוגסלבית תישאר על כנה למרות פיטוריה|1945/01/24|00104}}}}. באפריל 1945 הושג לבסוף הסכם על מינוי שלושה עוצרים והם מינו את טיטו לראש ממשלה{{הערה|{{המשקיף||השמאל בבלקנים נושא עיניו לרוסיה|1945/04/22|00205}}}}. באוגוסט 1945 הצהיר טיטו כי המלך פטר לא יורשה לחזור{{הערה|{{הצופה||סכסוך פטר - טיטו|1945/08/09|00108}}}} ובספטמבר התפטר סובאשיץ מממשלתו של טיטו והתייצב בראשות האופוזיציה. בנובמבר 1945 החרימה האופוזיציה את הבחירות וטיטו הכריז על נצחוןניצחון מוחלט של מפלגתו באחוזי הצבעה שנעו בין 90-100 אחוזים{{הערה|{{על המשמר||העם ביוגוסלאביה הביע אימון לטיטו|1945/11/12|00110}}}}.