ליד – הבדלי גרסאות

שירים יפים ומשובחים לא פחות נכתבו בתקופה הרומנטית אף על ידי [[פרנץ ליסט]], [[ריכרד וגנר]], [[רוברט פראנץ]] ו[[קארל לווה]], אך משום מה לא זכו לאותה פופולריות רבה שלה זכו שוברט, שומאן וברהמס בקרב חובבי המוזיקה. באופן דומה נשכחו אף הלידר פרי עטן של פאני מנדלסון (אחותו של [[פליקס מנדלסון]]), [[קלארה שומאן]] (אשתו של [[רוברט שומאן]]), ו[[אלמה מאהלר]] (שהייתה נשואה בין היתר ל[[גוסטב מאהלר]]). ייתכן כי יצירותיהן של אלה האחרונות מראש לא זכו ליחס שווה ערך מתוקף היותן נשים, ואולי מכיוון שחיו, במידה מסוימת, בצִלם של קרוביהן בעלי המוניטין הרב יותר. עם זאת, יצירותיהן זוכות כיום לעדנה מחודשת הן במחקר והן בביצועים חיים ובהקלטות.

 

 

התקופה הפוסט רומנטית (או "הזרם הפוסט רומנטי") מתכנה גם "פוסט ואגנריאנית" כיוון ששאבה את רוב האידאלים שלה מריכרד וגנר. ארבעת נציגיה החשובים: [[גוסטב מאהלר]], [[ריכרד שטראוס]], [[אנטון ברוקנר]] ו[[הוגו וולף]]. בתקופה זו ניתן להבחין בתהליך של מתיחת השפה הטונאלית עד לקצה גבול ההרמוניה הפונקציונאלית ובפריצת כל גבולות הכתיבה המסורתית בשם חופש הביטוי האמנותי. פרט להוגו וולף, הכול הגדילו את ממדי הפורום המבצע ואת אורך היצירות לכדי ממדים מונומנטליים (ר. שטראוס, מאהלר, ברוקנר) והפגינו יכולות תזמור מרהיבות. בימינו זוכה להתעניינות גוברת המלחין האוסטרי [[אלכסנדר פון זמלינסקי]] אשר סגנונו נע בין הפוסט-רומנטיקה ל[[אימפרסיוניזם]]. זמלינסקי כתב מוזיקה רבה לקול, לרבות אופרות ולידר.