מבצרים צלבניים במזרח התיכון – הבדלי גרסאות

ה[[אבן לבנייה|אבן]] ששימשה ל[[בניה|בניית]] מבצרים צלבניים נחצבה בדרך כלל מהאזור הסמוך למבצר. באזורי ה[[הר]]ים ו[[השפלה]] נעשה שימוש ב[[אבן גיר]] מקומית, באזור ה[[כנרת]] ובצפון [[עמק הירדן]] ב[[בזלת]], וב[[מישור החוף]] ב[[אבן חול|אבני חול]] ו[[כורכר]], הקלות יותר ל[[כרייה]] אך פחות עמידות. בפרויקטים גדולים, בעיקר של המסדרים הצבאיים שמשאביהם הכספיים היו ניכרים, הביאו הבנאים הצלבניים אבנים על פי הצורך ועל פי תכונות החומר ממספר מקורות. במבצר [[כוכב הירדן]] שימשה הבזלת שנחצבה מחפיר המבצר לבניית החומה, המגדלים והמבנים הפנימיים. אבן גיר שהובאה ממרחק (ככל הנראה מהרי [[הגלבוע]]) שימשה לאלמנטים אדריכליים, לחלק הפנימי של חרכי הירי, ל[[קשת (מבנה)|קשתות]], למסגרות ה[[חלון|חלונות]] ולמבנים בחלק העליון של המבצר הפנימי. אבן גיר מהודרת יותר שימשה לבניית ה[[קפלה]]. בזלת ואבן גיר שימשו גם לבניית מבצר מרגט ו[[מצד עתרת]], שבנאיו היו בריבני מזל כיוון שהמבנה הגאולוגי של האתר הורכב משכבת אבן גיר מעל שכבת בזלת. הצלבנים קילפו את השכבה העליונה והשתמשו באבנים לבניית קירות המבצר, ובגושי בזלת גסים ופצלים קטנים למילוי המרווחים בין קירות החומה והקמרונות{{הערה|1=Denys Pringle, Qasr Al-'Atra, in Secular buildings in the Crusader Kingdom of Jerusalem: an archaeological Gazetteer, Cambridge University Press, (1997), pp. 85}}. לבנייה באבן בזלת היה גם יתרון חזותי. לקירות השחורים של מבצר מרגט הייתה השפעה מרתיעה שנוצלה במלואה על ידי הצלבנים. יש יסוד להנחה כי האדריכלים הצלבניים השתמשו ביסוד פסיכולוגי ובהופעה התיאטרלית בבניית חומות גבוהות ומגדלים מאסיביים המקרינים עוצמה{{הערה|1=Adrian Boas. Archaeology of the Military Orders (Routledge 2006) page 183}}. השפעה זו ניכרת בהחלטתו של [[צלאח א-דין]] שלא לצור על מבצרים אלו במהלך מסע הכיבוש של שנת [[1188]]. מראם האימתני "הבטיח" את התשת הצרים והפחית את אומץ לבם.