הכנסת השנייה – הבדלי גרסאות

 

[[הסכם השילומים]] שנחתם במהלך כהונתה של הכנסת השנייה, לווה באירועים סוערים. ב-[[6 בינואר]] [[1952]] עלה ההסכם לסדר יומה של הכנסת השנייה, ולאחר שלושה ימי דיון נערכה הצבעה במליאה. ההחלטה שהתקבלה הייתה לייפות את כוחה של הממשלה לנהל את המשא ומתן. ההחלטה התקבלה ברוב של 61 חברי כנסת מול 50 מתנגדים ו-6 נמנעים. 3 חברי כנסת נעדרו. בייפוי כוחה של הממשלה תמכו 45 חברי הכנסת של [[מפא"י]] ו-6 מתוך שמונת החברים ב[[הפועל המזרחי]]. ה[[קואליציה]] ככלל, ומפלגות מפא"י ו"הפועל המזרחי" בנפרד, נתנו לחברים [[ניצולי השואה]] חופש הצבעה, כדי לא להעמידם בדילמה מוסרית. חופש ההצבעה ניתן רק לאחר שהתברר לבן-גוריון שקיים רוב התומך בהחלטה.

ב-[[7 בינואר]] [[1952]], במהלך הדיון בכנסת, קיימו מתנגדי ההסכם קיימו [[ההפגנה נגד הסכם השילומים|הפגנה]] גדולה, שהחלה ב[[כיכר ציון]] ב[[ירושלים]], וצעדה לבניין הכנסת (אז ב[[בית פרומין]], מרחק דקות הליכה מהכיכר). יושב-ראש [[תנועת החרות|מפלגת חרות]], חבר הכנסת [[מנחם בגין]], שנאם בהפגנה, דיבר בחריפות רבה נגד הממשלה. לאחר דבריו של בגין החל ההמון לצעוד לעבר הכנסת. על הכנסת הופקדו [[שוטר]]ים רבים שפרסו סביבה [[גדר תיל|גדרות תיל]] והציבו ברחובות מחסומים רבים. חרף ניסיונות ה[[משטרת ישראל|משטרה]] לבלום את המפגינים ב[[אלה (נשק)|אלות]] וב[[גז מדמיע]], הגיעו המפגינים למפתן הכנסת והשליכו אבנים לתוך אולם המליאה. במהלך ההפגנה נפצעו כמאתיים אזרחים וכמאה וארבעים שוטרים. ח"כ [[חנן רובין]] נפגע מאבן ב[[ראש]]ו ועוד מספר חברי כנסת שרסיסי החלונות המנופצים פגעו בהם. עיתון "[[הארץ]]" תיאר את רחבת הכנסת באותו היום כ"שדה קרב". בגין נשא נאום חריף מאוד בתוך המליאה, במהלכו כינה את בן-גוריון "[[פשיזם|פשיסט]]" ו"חוליגן" לקול ניפוץ השמשות ולמראה בהלתם של חברי הכנסת שהתרחקו מהחלונות ומהאבנים הניתכות מכל עבר.

 

==קישורים חיצוניים==