ניאיגטה (מחוז) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 59:
עד [[רסטורציית מייג'י]] במחצית השנייה של [[המאה ה-19]] התחלק האזור של מחוז ניאיגטה של היום בין שטחי מחוזות אצ'יגו וסדו. במהלך [[תקופת סנגוקו]] איחד ה[[דאימיו]] אואסוגי קנשין את שני המחוזות למחוז אחד תחת שליטתו, ואף הפך למנהיג שבט אואסוגי.
 
העיר [[ניאיגטה]], בירת המחוז, היא העיר הגדולה ביותר ביפן השוכנת לחופו של [[ים יפן]], והייתה עיר הנמל הראשונה לחופי ים יפן שנפתחה לסחר עם מעצמות זרות, לאחר פתיחת יפן ל[[העולם המערבי|מערב]] על ידי [[קומודור (דרגה)|קומודור]] [[מת'יו פרי (קצין צי)|מת'יו פרי]] ב-[[1854]]. מאז מלאהמילאה העיר תפקיד חשוב בסחר בין יפן ולבין [[רוסיה]] ו[[קוריאה]].
 
ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] ו[[שנות ה-70 של המאה ה-20|ה-70]] עבר מחוז ניאיגטה עבודות תשתית ותחבורה רבות שסייעו לפיתוחו, בהן בניית [[רכבת מהירה]] ו[[תחנת כוח הידרואלקטרית]], הודות לפעילותו של [[קקואיי טנאקה]], פוליטיקאי יליד המחוז, ו[[ראש ממשלת יפן]] בשנות ה-70.
 
==גאוגרפיה==
למחוז ניאיגטה רצועת חוף באורך 240 קילומטרים, לאורך חופי ים יפן, ושטח המחוז כולל גם את האי סדו. המחוז מתחלק לארבעה אזורים: אזור ג'וּאֶצו בדרום, צ'וֹאֶצו במרכז, קַאֶצו בצפון, והאי סדו. שפכושיפכו של נהר [[שינאנו]], הארוך ביותר ביפן, נמצא במחוז וכרבע מכלל שטחי המחוז מוקדשים ל[[פארק לאומי|פארקים לאומיים]].
 
==כלכלה==
כלכלת מחוז ניאיגטה נשענת בעיקר על [[חקלאות]], והמוצר העיקרי הוא [[אורז]]. מחוז ניאיגטה הוא המחוז השני ביפן בייצור אורז, אחרי מחוז [[הוקאידו (מחוז)|הוקאידו]]. בסביבת העיר אואונומה מגדלים את זן האורז קושיהיקרי, הנחשב לאכותילאיכותי ביותר ביפן. כפועל יוצא מגידול אורז, מחוז ניאיגטה גם מפורסם בייצור מוצרי אורז, כגון [[סאקה]] ופרכיותופריכיות אורז.
 
בנוסף, משגשגת במחוז גם תעשיית הפרחים, ובייחוד [[שושן (סוג)|שושנים]], [[צבעוני]]ם, ו[[רודודנדרון|אזליאות]].
 
במחוז נמצאו מצבורמצבורי [[נפט]], אך לא בכמות המאפשרת עצמאות ליפן, והמדינה עדיין תלויה בייבוא מבחוץ. בעבר פעל באי סדו [[כרייה|מכרה]] [[זהב]], אך הוא נסגר ב-[[1989]], ובסנג'ו וצובמה ישנם מכרות [[כסף (יסוד)|כסף]] פעילים.
 
===ערים===