היסטוריה של יפן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 6:
מקורותיה ההיסטוריים של התרבות היפנית לוטים בערפל, ומשתרגים היטב ב[[סיפור עם|אגדות]] הרבות שצמחו במרוצת השנים ב"ממלכת האלים". לפי המסורת, ה-[[11 בפברואר]] [[660 לפנה"ס]], הוא התאריך הרשמי (לפי ספירת הנוצרים) שבו נוסדה [[יפן]] על ידי [[קיסר יפן|הקיסר]] [[ג'ימו טנו|גִ'ימוּ טֶנוֹ]]. "עובדה" זו מופיעה בגרסאות הקדומות ביותר של תיעוד היסטורי כלשהו ביפן בתעודות שנכתבו בין [[המאה ה-6]] ל[[המאה ה-8|מאה ה-8]], לאחר אימוץ מערכת [[הכתב הסיני]] על ידי היפנים. זהו תיעוד ממקור ראשון, אך עם זאת הוא נעשה יותר מ-1,000 שנה לאחר התרחשותם, כביכול, של המעשים המתוארים בו. התקופה בה נכתבו התעודות הללו, הייתה תקופה של מלחמות בין מספר תקיפים מקומיים ששלטו בחלקיה השונים של המדינה ותבעו לעצמם את תפקיד קיסר הארץ כולה, שהוחזק על ידי אחת המשפחה הקיסרית ששלטה על חלק נכבד מן הארץ. במטרה ליצור לגיטימציה לאחזקתה של המשפחה הקיסרית השלטת, יצרו וליקטו תומכי הקיסר אסופת שירים וסיפורי אגדה, אשר מתארים את התגלגלות האלוהות מ[[אל השמש|אלת השמש]] [[אמטראסו]] (אשר נחשבת עד לימינו לבכירה באלי ה[[פנתיאון]] של [[דת]] ה[[שינטו]], הדת המקורית של יפן), דרך נכדהּ [[ניניג'י]] ועד לקיסר המייסד, ג'ימו טנו, שהיה לטענת המיתוסים הללו מייסדה של השושלת הקיסרית השלטת. שושלת זו, אשר כתבה את ההיסטוריה הקדומה של יפן, היא אותה שושלת עליה נמנים קיסרי יפן של ימינו. תעמולה מהסוג שבו השתמשה המשפחה הקיסרית באלף הראשון לפנה"ס, חוותה תחייה מחודשת ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] והיוותה את עמוד התווך ל[[אידאולוגיה]] ה[[לאומנות|לאומנית]] הקיצונית של יפן באותה התקופה (אידאולוגיה אשר נקראה [[קוקוטאי|קוֹקוּטַאי]]).
 
מקורות היסטוריים הנחשבים לאמינים יותר הם המקורות הסיניים, אשר מתארים ארץ בשם "ווא" אשר נשלטה על ידי משפחות שבטיות שהאמינו במוצאן האלוהי. מחקרים [[אנתרופולוגיה|אנתרופולוגיים]] של העת האחרונה גורסים כי ערש התרבות היפנית טמון במתיישבים אשר הגיעו אל יפן מ[[סיביר]] דרך [[קוריאה]] ו/או מאיי [[פולינזיה]] לפני עשרות ואולי אף מאות אלפי שנים. את שמה קיבלה תקופת ג'ומון משמם של [[כלי חרס|כלי החרס]] הייחודיים שנוצרו באותה העת. קריאת תקופות היסטוריות על שמם של ממצאים ארכאולוגים ביפן היא נוהג מקובל החוזר גם בתקופות הבאות בהיסטוריה שלה.
 
===תקופת יאיואי===
שורה 21:
===קופון===
{{הפניה לערך מורחב|תקופת קופון}}
לא לחינם קיבלה תרבות הקופון את שמה דווקא ממבני קבורה. ההתעסקות בחיים וב[[מוות]] היוותה חלק חשוב מתרבות זו, ואת רוב הממצאים אשר שופכים אור על התקופה, מצאו הארכאולוגים קבורים באותם הקברים יחד עם בעליהם. תקופת קופון הראשונה החלה בשנת [[250]] לספירה והסתיימה בשנת [[538]] עת החלה ביפן תקופת אסוקה. בתקופת קופון, התפתחה ביפן חברה בעלת מעמדות מובהקים, אשר הושתתה על ערכים צבאיים, ואשר חייליה אומנו בטכניקות המתקדמות ביותר שיובאו מאסיה, וצוידו בכלי נשק מודרניים דוגמת [[שריון|שריונות]] ו[[חרב|חרבות]]ות. קשרי התרבות ליבשת היו חזקים באותה התקופה, ועדויות לכך נמצאות בזהויות המתגלות בממצאים הארכאולוגים מאותה תקופה ביפן ובקוריאה. אבן דרך היסטורית חשובה נוספת מתקופת קופון היא אימוצו הרשמי של ה[[כתב סיני|כתב הסיני]] בשנת [[405]] לערך.
 
===אסוקה===
שורה 34:
תקופת נארה, קרויה על שם העיר נארה אליה הועברה בירת הקיסרות, החלה בשנת 710 והתקיימה עד [[784]], השנה בה הועברה הבירה לנאגאוקה, ועשר שנים מאוחר יותר ל[[קיוטו]].
 
בתקופה זו, הייתה מרבית החברה היפנית [[חקלאות|עובדת אדמה]] וממוקמת ב[[כפר|כפרים]]ים קטנים ברחבי הארץ והדת השלטת הייתה השינטו. בקרב האצילים באותה התקופה, ניכרה השפעה עמוקה של התרבות הסינית: הבירה נארה תוכננה כהעתק של הבירה הסינית [[צ'אנג-אן]] ([[שיאן]] של ימינו), האותיות הסיניות (נקראות [[קאנג'י]] ביפן) היו בשימוש נרחב ומרבית האצילים אימצו את הבודהיזם כדתם.
 
===תקופת הייאן===
שורה 64:
המפגש הראשון בין התרבות היפנית לתרבות ה[[אירופה|אירופאית]] התרחש בשנת [[1543]] כאשר סוחרים [[פורטוגל|פורטוגזיים]] הגיעו לאי [[טנגשימה]] שמדרום ל[[קיושו]]. במהלך 100 השנים לאחר נחיתת הפורטוגלים, החלו להגיע אל חופי יפן ספינות מ[[הולנד]], [[ממלכת אנגליה]] ו[[ספרד]] ([[סחר הנאנבאן]]). בעקבות אוניות הסחר החלו להגיע גם שליחי דת. הראשונים שהגיעו היו ה[[מיסיון|מיסיונרים]] ה[[ישועים]] ולאחריהם גם ה[[דומיניקנים]] וה[[פרנציסקנים]], שהחלו בהמרת ילידי המדינה לנצרות. החידוש הטכנולוגי העיקרי שהביאו איתם האירופים היה השימוש ב[[נשק חם]], נשק ששינה את פני המלחמה ביפן ובעקבות כך גם חלק גדול מהתרבות ומתפיסת האחר של היפנים.
 
במהלך [[המאה ה-17]] החלו שליטי יפן מ[[שוגונות טוקוגאווה]] חושדים כי הסוחרים והמטיפים האירופים הינםהם כוח חלוץ לפלישה צבאית גדולה שעתידה להיפתח נגדם מצד המעצמות האירופאיות. בתחילה, החלו השוגונים להגביל את צעדיהם של הזרים ולהטיל עליהם פיקוח הדוק. אחר כך החליט השוגון על יישום מדינות "הארץ הנעולה" ([[סאקוקו]]) - כל הזרים גורשו מהמדינה, נאסר על אזרחי המדינה ליצור קשר עם העולם שמחוץ ליפן ולמעט נציגות מוגבלת ביותר של [[חברת הודו המזרחית ההולנדית]] ב[[דג'ימה]] שבמפרץ [[נגסקי]] - נציגות שהייתה חיונית להמשך הגעת ה[[משי]] מסין ליפן – נסגרה הקיסרות לחלוטין לתקופה של 200 שנים.
 
בתחילת המאה ה-19 ניסתה [[האימפריה הרוסית]] לפלוש לאיים הסמוכים ליפן. ניסיון זה גרם ליפנים להחיל את שלטונם בפועל גם על האי [[סחאלין]] והאי [[הוקאידו]], אולם גם צעד זה לא פתח את יפן לשאר העולם. הבידוד היפני נמשך 200 שנים עד שב-[[8 ביולי]] של שנת [[1853]], הגיע לחופי יפן הקומודור [[מת'יו פרי (קצין צי)|מת'יו פרי]], קצין ב{{ה|צי האמריקני}}, עם שייטת של ארבע ספינות ("מיסיסיפי", פלימות", "סאראטוגה" ו"סוסקיהאנה"), נכנס ל[[מפרץ אדו]] ([[טוקיו]]), הרעים ב[[תותח|תותחיו]]יו והציג דרישה לשלטון היפני לפתוח את הקיסרות ל[[מסחר]] עם המערב. בשנה שלאחר מכן, שב קומודור פרי ליפן, הפעם עם שבע ספינות, ובמהלך [[ועידת קאנאגאווה]] הכריח את השוגונים לחתום על "[[חוזה השלום והידידות]]", חוזה שמיסד את היחסים ה[[דיפלומטיה|דיפלומטיים]] בין יפן לארצות הברית. בתוך 5 שנים, חתמה יפן על חוזים דומים עם מדינות מערביות נוספות.
 
מספר שנים לאחר מכן החל הקשר עם המערב להשפיע על החברה היפנית כולה. עם סיומה של [[מלחמת בושין]] הקצרה ב-[[1868]], הוכרחו השוגונים לפנות את מוסדות השלטון וכוחו השלטוני של הקיסר הושב לו. [[רסטורציית מייג'י]] שהחלה מיד עם עלייתו לשלטון של [[קיסר יפן|הקיסר]] [[מוצוהיטו]] הביאה תמורות רבות לחברה היפנית. המערכת הפיאודלית בוטלה ומוסדות שלטוניים מערביים אומצו למדינה בכללם מערכת משפט מערבית ובית נבחרים.
שורה 176:
|-
| [[1926]] – [[1945]]
| rowspan="5" | [[תקופת שווה|תקופת שווה]]
| rowspan="2" | [[התפשטות]]
| rowspan="5" | הקיסר [[הירוהיטו]]