חוסמי תעלות סידן – הבדלי גרסאות

'''חוסמי תעלות סידן''' הם משפחה גדולה של [[תרופה|תרופות]] המכונות גם מעכבי תעלות סידן, [[אנטגוניסט (פרמקולוגיה)|אנטגוניסטים]] לתעלות סידן ונוגדי תעלות סידן. תרופות אלו קיימות בשימוש מסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר התרופות [[וראפאמיל]] (verapamil) וprenylamine היו הנציגים הראשונים של משפחת תרופות אלו{{הערה|Nayler WG and Dillon JS. Calcium antagonists and their mode of action: an historical overview.Br J Clin Pharmacol. 1986;21 Suppl 2:97S-107S.}}. השימוש ב-prenylamine הופסק כיום, אבל וראפאמיל היא תרופה שכיחה למדי מקבוצת חוסמי תעלות הסידן. בשנת 1975, התווספה התרופה [[דילטיאזם]] לקבוצת התרופות חוסמי תעלות סידן ופותחה על ידי קבוצת פרמקולוגים יפניים {{הערה|Fleckenstein A. History of calcium antagonists. Circ Res. 1983 Feb;52(2 Pt 2):I3-16.}}, ומשפחת הדיהידרופירידינים החלה להופיע בשוק במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, כאשר [[ניפדיפין]] הייתה התרופה הראשונה שנחקרה ב-1982 בטיפול בכאב איסכמי לאחר [[אוטם שריר הלב]]{{הערה|Stone PH and Muller JE. Nifedipine therapy for recurrent ischemic pain following myocardial infarction. Clin Cardiol. 1982 Mar;5(3):223-30.}}.

# '''Phenylalkylamine''' הנציג היחיד מקבוצה זאת הוא [[וראפאמיל]]

* הפרעות קצב - [[וראפאמיל]] ודילטיאזם

* [[מיגרנה]] וכאב ראש אשכולי - [[וראפאמיל]]

'''תעלות סידן''' הן תעלות רגישות מתח, מסוג L, הנמצאות על השריר החלק של כלי הדם ושריר הלב ומכוונות תנועה של יוני סידן מחוץ התא אל תוך התא. כניסת תאים לתאי השריר החלק בכלי הדם גורמת לכיווץ כלי הדם וכניסת סידן לתאי הלב גורמת להתכווצות של שריר הלב והתאים של [[מערכת ההפעלה וההולכה החשמלית של הלב|מערכת ההולכה החשמלית בלב]] (תאי ה-SA node and AV node).

חוסמי תעלות סידן מפריעים לפעולה של התעלות הללו ובכך הם גורמים להרחבת כלי דם ובעיקר [[עורק|עורקים]]ים. לחוסמי תעלות סידן שאינן-דיהידרופירידינים יש גם אפקט על קצב הלב (אפקט אינוטרופי שלילי [הפחתת כיווץ שריר הלב] ואפקט כרונוטרופי שלילי [הפחתת קצב הלב]){{הערה|Goodman and Gilman's The Pharmacological Basis of Therapeutics, Twelfth Edition 2011}}.

לחוסמי תעלות סידן מסוג דיהידרופירידינים השפעה עיקרית במנגנון זה, כלומר הן בעיקר פועלות על תעלות סידן בשריר החלק של כלי הדם. [[וראפאמיל]] בעיקר פועל על תעלות סידן בשריר הלב ודילטיאזם בעל פעילות גם על הלב וגם על כלי הדם.

תרופות ממשפחת חוסמי תעלות סידן שאינם-דיהידרופירידינים, כלומר [[וראפאמיל]] ו[[דילטיאזם]] פועלות גם על הלב בנוסף לכלי הדם. [[וראפאמיל]] מאט את ההולכה החשמלית בלב ומפחית את קצב הלב (חוסם תעלות סידן בשריר הלב וב-SA and AV nodes). ל[[וראפאמיל]]לוראפאמיל ההשפעה הגדולה ביותר מכל חוסמי תעלות הסידן על שריר הלב. [[וראפאמיל]] בעל השפעה מועטה על הרחבת כלי דם. [[דילטיאזם]] מפחית את קצב הלב, אך במידה פחותה יותר מאשר וראפאמיל. לשתי התרופות ממשפחת חוסמי תעלות סידן שאינם-דיהידרופירידינים יש פעילות פרמקולוגית בטיפול בהפרעות קצב, והן שתיהן מוגדרות גם כ[[תרופות אנטי-אריתמיות]]{{הערה|Lippincott's Illustrated Review: Pharmacology, 5th Edition, 2012}}.

תופעות הלוואי של חוסמי תעלות סידן שונות כשמדובר בתת -הקבוצה ספציפית ובתוך תת -הקבוצה.

תופעת הלוואי העיקרית של [[וראפאמיל]] היא עצירות. התרופה גם יכולה לגרום לנפיחות יתר של החניכיים וכאבי ראש.

מאחר והתרופהשהתרופה פועלת על מערכת הלב וכלי הדם, תופעות לוואי אפשריות עם וראפאמיל הן תת -לחץ דם, חסימת ההולכה החשמלית בלב ודופק איטי. וראפאמיל עלולה לגרום גם לבצקות פריפריות בגוף ולבצקות בריאות אך היא עושה זאת במידה פחותה משמעותית בהשוואה לשאר התרופות ממשפחת חוסמי תעלות סידן. היא עלולה להחמיר [[אי ספיקת לב]] ולכן אין להשתמש בה במצב זה.

אחת מתופעות לוואי הידועה של דילטיאזם היא בצקות פריפריות (זאת בשל פעולה מרחיבת כלי דם בעורקים הפריפריים). בדומה לוראפאמיל, גם דילטאיזם עלולה לגרום לדופק איטי (ברדיקרדיה), תת -לחץ דם וחסימת ההולכה החשמלית בלב. מסיבה זאת לא מומלץ להשתמש בדילטאיזם באנשים שסובלים מאי ספיקת לב.

הרמות של וראפאמיל עלולות לעלות בדם אם שותים מיץ אשכוליות. מומלץ להמנעלהימנע משתיית מיץ אשכוליות כשנוטלים וראפאמיל.

תופעת הלוואי העיקרית של התרופות האלו היא בצקת פריפרית (בעיקר באזור הקרסוליים). הבצקת יכולה לעיתיםלעתים להיות על רקע הטיפול בתרופה, על רקע מחלה (כגון אי ספיקת לב או הסינדרום הנפרוטי) או שילוב של שימוש בתרופה ומצב המחלה של המטופלים.

בניגוד לתרופות חוסמי סידן שאינם דיהידרופירידינים, לדיהידרופירידינים עם זמן פעילות ממושך (כגון [[אמלודיפין]] ו[[לרקנידיפין]]) אין כמעט השפעה על ההולכה הלבבית, הן אינן מאיטות את דופק וקצב הלב ובכך מתאימות לטיפול ב[[יתר לחץ דם]] או ב[[תעוקת לב]] במטופלים הסובלים מ[[אי ספיקת לב]]. לעומתן, ל[[ניפדיפין]] יש השפעה מסויימתמסוימת על שריר הלב ולכן הוא איננו מתאים במטופלים עם אי ספיקת לב.

ניפדיפין עלולה לגרום לבצקות פריפריות (שהופעתן תלויה במינוני התרופה), הסמקה ואדמומיות בפנים (בשל הרחבת כלי דם באיזורבאזור הפנים), תת -לחץ דם, דופק מואץ והחמרה של אי ספיקת לב.

בדומה לניפדיפין, [[אמלודיפין]] גם גורמת לבצקות פריפריות, בעיקר באזור הקרסול. הופעת הבצקות תלויה במינוני התרופה ובמצבי מחלה נילווים כגון אי ספיקת לב. במטופלים עם אי ספיקת לב, התרופה גורמת בשכיחות גבוהה יותר לבצקות. אמלודיפין גם עלולה לגרום לבצקת ריאתית, אך בתדירות נמוכה יותר בהשוואה לבצקות פריפריות.

אמלודיפין עלולה גם לגרום לעייפות, סחרחורות, תת -לחץ דם, דופק גבוה, גרד, פריחה וכאבי בטן.

יון ה[[מגנזיום]] בדומה לסידן, הוא יון דו ערכי. מגנזיום הינו אלקטרוליט חשוב באיזון לחץ הדם בגוף האדם. למגנזיום יש פעילות נוגדת תעלות סידן, מעלה רמות של nitric oxide (מרחיב כלי דם), משפר את תפקוד תאי האנדותל של כלי הדם ומשמש כמרחיב כלי דם. מחקרים שנעשו על מגנזיום הראו כי יש לו יכולת להוריד את לחץ הדם הסיסטולי עד כ-5.6 מ"מ כספית, אבל התוצאות מהמחקרים אינם עקביים{{הערה|Houston M. The role of magnesium in hypertension and cardiovascular disease. J Clin Hypertens. 2011 Nov;13(11):843-7. doi: 10.1111/j.1751-7176.2011.00538.x. Epub 2011 Sep 26.}}.