אלבטרוסיים – הבדלי גרסאות

מחקר מאוחר יותר שנערך על ידי גארי נאן ו[[המוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע]] (1996) בדק את ה[[דנ"א מיטוכונדריאלי|דנ"א המיטוכונדריאלי]] של האלבטרוסיים, והעלה כי 14 המינים המוסכמים על כולם מחולקים למעשה לארבע קבוצות [[מונופילטיות]]{{הערה|1=Nunn, G. B., Cooper, J., Jouventin, P., Robertson, C. J. R. and Robertson G. G. (1996) "Evolutionary relationships among extant albatrosses (Procellariiformes: Diomedeidae) established from complete cytochrome-b gene sequences". Auk 113: 784–801.}}. הצעתו של נאן לחלק את המשפחה לארבעה סוגים התקבלה בחוגים רבים. אך בעוד שעל מספר הסוגים קיימת הסכמה כלשהי, מספר המינים עודנו נתון במחלוקת עזה. ב-[[1998]] פרסמו נאן ורוברטסון{{הערה|1=Robertson, C. J. R. and Nunn, G. B. (1998) "Towards a new taxonomy for albatrosses" in: Proceedings First International Conference on the Biology and Conservation of Albatrosses, G.Robertson & R.Gales (Eds), Chipping Norton:Surrey Beatty & Sons, 13–19, }} חלוקה חדשה של המינים - ומספרם עלה מארבעה עשר לעשרים וארבעה. החלוקה החדשה ספגה ביקורת מצד חוקרים רבים. מאז בוצעו מחקרים נוספים: חלקם איששו את מסקנותיהם של נאן ורוברטסון, בעוד שחלקם דחו אותן. כיום, חלוקת המשפחה ל-21 מינים מקובלת על אי אלו חוקרים, והיא גם זו שמקובלת על [[איגוד השימור העולמי]] (IUCN). עם זאת, היא איננה מקובלת בקרב כל החוקרים בשום פנים. רק ב-[[2004]] פרסמו שני חוקרים מחקר המציע לצמצם את מספר המינים ל-13 בלבד{{הערה|1=Penhallurick, J. and Wink, M. (2004). "Analysis of the taxonomy and nomenclature of the Procellariiformes based on complete nucleotide sequences of the mitochondrial cytochrome b gene." Emu 104: 125–147.}}. נראה, אם כן, שהסכמה רחבה יותר בנושא תושג רק לאחר ביצוע מחקר מקיף נוסף בעתיד.

 

 

שרשרת המאובנים שנמצאה בחצי הכדור הצפוני שלמה יותר מזו שנמצאה בחצי הכדור הדרומי. צורות מאובנים שונות ורבות נמצאו בצפון האוקיינוס האטלנטי, שם לא חיים כיום אלבטרוסים. שרידיה של מושבת [[אלבטרוס שטלר|אלבטרוסי שטלר]] נחשפו על אדמות האי [[ברמודה]]{{הערה|שם=Olson}}; מאובנים נוספים נמצאו ב[[צפון קרוליינה]] וב[[אנגליה]], בין היתר.