לאו שאין בו מעשה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ניסוח |
הרחבה |
||
שורה 5:
בניגוד לשאר לאוין, על לאו שאין בו מעשה לא נענשים ב[[מלקות (הלכה)|מלקות]], כיוון שעונש מלקות מקורו באיסור של [[לא תחסום שור בדישו|חסימת שור]], ושם יש מעשה. אפילו דיבור אינו נחשב מעשה לעניין זה, וכך למשל העדת עדות שקר בבי"ד או אמירת [[לשון הרע]] נחשבים כלאו שאין בו מעשה, שכן העבירה על הלאו היא על ידי דיבור, מלבד שלושה מקומות שבהם נלמד שלוקים אף על לאו שאין בו מעשה.
דוגמה ללאו כזה הוא מקרה בו אדם נשבע שיעשה מעשה מסוים תוך זמן קצוב, ולא קיים את שבועתו. במקרה כזה הוא עובר (לפי כמה דעות) על הלאו של "[[לא יחל דברו]]", אך הוא לא נענש עליו מכיוון שהפרת הלאו לא הייתה כרוכה בעשיית מעשה. זאת בניגוד לאדם שנשבע שלא יעשה מעשה מסוים וכן עשהו, שכן כאן הפרת השבועה כן כללה מעשה פיזי.{{ש}}
דעתו של ה[[רמב"ם]]{{הערה|הלכות חמץ ומצה, פרק א, הלכה ג}} היא שאם עבר את האיסור ע"י עשייה הגם שהלאו אינו מורה על אי עשיית מעשה, חייב מלקות. לדוגמה, הקונה [[חמץ]] בפסח לוקה משום האיסור של "לא יראה" "ולא ימצא" למרות שאסורים אלו אינם מורים על אי עשיית מעשה.
==הערות שוליים==
| |||