טיגר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון ניסוח |
מ הקודם עדיף |
||
שורה 20:
|צוות=5
}}
ה'''טיגר''' (בשמו המלא: '''פאנצרקאמפפוואגן סימן 6 טיגר דגם E''', [[גרמנית]]: '''Panzerkampfwagen VI Tiger''') היה [[טנק כבד|טנק גרמני כבד]] ב[[מלחמת העולם השנייה]], אשר נכנס לייצור ב-1942. הטיגר תוכנן בתור 'טנק הבקעה' כבד, שתפקידו להוביל את המתקפה ולפרוץ את מערכי ההגנה של האויב. אף שהטיגר לא פותח כמענה ישיר לטנקים הסובייטיים מדגם [[T-34]] ו-[[KV-1]], שהוכיחו את עדיפותם על כל דגמי טנקים הגרמניים שהופעלו במהלך החודשים הראשונים של הפלישה הגרמנית לברית המועצות, הוא עלה עליהם בהרבה בכל הפרמטרים. בזמן כניסתו לשירות ה[[ורמאכט|צבא הגרמני]] נחשב הטיגר לטנק החזק ביותר בעולם בזכות שריונו העבה ותותח ה-88 מ"מ העוצמתי שלו, והוא הצליח לשמור על עדיפותו
במהלך המלחמה, רכש לעצמו הטיגר מוניטין כטנק אימתני בשדה הקרב, וגרם לאבדות כבדות לכוחות השריון של בעלות הברית. אף שמעולם לא היה זמין במספרים גדולים, בשל תהליך הייצור הארוך והמסובך שלו, הוא הצליח להותיר חותם על תכנון הטנקים של בעלות הברית, שנדרשו לספק פתרונות בתחום החימוש והמיגון לעליונותו של הטיגר. לצד יתרונותיו, היו לטיגר מספר מגרעות, שנבעו בחלקן מהעובדה שהיה מהונדס יתר על המידה, ובחלקן מהאצת כניסתו לשירות מבצעי (בדומה לטנק ה[[פנתר (טנק)|פנתר]]). הוא היה כבד ואיטי, ובנוסף, תהליך הייצור שלו היה מסובך, ארך זמן ניכר, ודרש משאבים רבים. התוצאה הייתה, שרק כ-1,347 טנקי טיגר יוצרו במהלך המלחמה, כמות נמוכה בהרבה בהשוואה לטנקים של בעלות הברית שעמם נאלץ להתמודד, ולכן יכולתו להשפיע על תוצאות המערכה הצבאית הייתה מוגבלת ונקודתית.
| |||