פרוזודיה – הבדלי גרסאות

'''[[אינטונציה (בלשנות)|אינטונציה]]''' (ב[[עברית]]: '''הנגנה'''), נוצרת על ידי שינוי [[תדר|התדר]] הבסיסי של [[קול|הקול]] במהלך [[דיבור|הדיבור]]. כלומר-, העלאה והורדה של גובה הקול תוך כדי הפקת הדיבור. לאינטונציה יש השפעה גדולה מאוד על משמעות הדברים, עד כדי כך ששני מבעים זהים לחלוטין, הנבדלים זה מזה רק בדפוס האינטונציה שלהם, יכולים לקבל משמעויות שונות. באופן כללי ניתן לתאר אינטונציה '''עולה''', כאשר התדר הבסיסי של הקול עולה עם הזמן, אינטונציה '''יורדת''', כאשר התדר הבסיסי נעשה נמוך וכן אינטונציה '''עולה- יורדת''', '''יורדת-עולה''' או '''שטוחה'''. אחד התפקידים העיקריים של האינטונציה הוא סימון הפונקציה הפרגמטית של המבע, כאשר הדוגמה הקלאסית לכך היא ההבחנה בין מבעי חיווי ושאלה. ברוב השפות, שאלות כן/לא נהגות עם אינטונציה עולה (דני שבר את הרגל?) ואילו אינטונציה יורדת אופיינית לשאלות פתוחות (מי שבר את הרגל?) ולמבעי חיווי (דני שבר את הרגל). פרט לכך, האינטונציה משמשת ככלי עיקרי להבעת [[רגש]]ות, כאשר ניתן להצביע על דפוסי אינטונציה האופייניים להבעת הפתעה, כעס, לעג וכולי.

הדגשה היא הבלטה של [[מילה (בלשנות)|מילה]] אחת לעומת יתר המילים במבע. ההדגשה מתבצעת לרוב על ידי הגברת עוצמת [[קול|הקול]], הגבהת [[תדר|התדר]] הבסיסי של הקול, האטת קצב ההגייה ושימוש בהגייה מוקפדת וברורה יותר. באמצעות ההדגשה, הדובר מסמן את מוקד המבע, כלומר-דהיינו, מבליט את המידע החשוב ביותר שברצונו למסור. ניקח לדוגמה את המבע "דני שבר את הרגל". על ידי הצבת הדגש על המילה האחרונה במבע - "דני שבר את '''הרגל'''", הדובר מבקש למסור [[רגל|שרגלו]] של דני היא זו שנשברה, ולא אף [[איבר]] אחר [[גוף|בגופו]].

הצבת הדגש על המילה הראשונה - "'''דני''' שבר את הרגל", נועדה להבהיר שדני הוא זה ששבר את רגלו, ולא אף אחד אחר. להדגשה עשויה להיות השפעה מהותית על המשמעות, כפי שמדגימים חילופי הדברים הבאים: