ויקיפדיה

יצחק משה אלבוגן – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
גרש (שיחה | תרומות)
58,042 עריכות
מאין תקציר עריכה
שורה 9:
בשנת [[1891]] החל ללמוד ב[[בית המדרש לרבנים בברסלאו]] ע"ש [[זכריה פרנקל]], והיה שם תלמידו של הרב ד"ר [[ישראל לוי]], חוקר ה[[תלמוד]] הנודע ואבי ה[[פילולוגיה]] התלמודית. בין השניים התפתחו יחסי ידידות, ולוי הפך לאחת מהדמויות המשפיעות ביותר על דרכו האקדמית של אלבוגן. בנוסף, החל אלבוגן ללמוד ב[[אוניברסיטת ברסלאו]], ובשנת [[1898]] בהיותו בן 24, קיבל שם תואר [[דוקטור לפילוסופיה]].{{הערה|שם=אלבוגן}} נושא עבודת הדוקטורט שלו היה ה"מאמר על תיקון השכל" ל[[ברוך שפינוזה]] ומקומו בפילוסופיה שלו.{{הערה|''Der Tractatus de intellectus emendatione und seine Stellung in der Philosophie Spinozas, ein Beitrag zur Entwickelungsgeschichte Spinozas''; Breslau, Preuss & Junger, 1898.}} במהלך שנות לימודיו הצטרף ל{{ה|תנועה הציונית}}, אף כי התלבט רבות בקשר לפתרון העם היהודי - אם בגולה או בארץ ישראל.{{הערה|שם=פלאטו, אלבוגן|{{דבר|דב פלאטו|היסטוריון העם – סבלותיו תפילותיו וכיסופיו (במלאות תשעים שנה להולדתו של הפרופסור אלבוגן ז"ל)|1964/08/14|00904}}.}}
 
באותה השנהשנה (1898) החל ללמד [[היסטוריה יהודית]] ו[[תנ"ך]] בבית המדרש לרבנים ב[[פירנצה]] (Collegio Rabbinico Italiano). שנה אחר כך [[סמיכה לרבנות|הוסמך לרבנות]]. בשנת [[1903]] החל ללמד ב[[בית המדרש הגבוה למדעי היהדות]] ב[[ברלין]]. בתקופה ש[[בין שתי מלחמות העולם]] היה מהמורים המובילים והרוח החיה בבית המדרש.{{הערה|שם=רוזנטל, בית המדרש|ד"ר [[יהודה רוזנטל|יהודה ראזענטאל]], [http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/mosdot/berlin2-2.htm בית המדרש הגבוה לחכמת ישראל בברלין], בתוך: שמואל ק. מירסקי (עורך), '''מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחורבנם''', ניו יורק: עגן, תשט"ז; פורסם ב[[אתר דעת]] (להלן: "רוזנטל, בית המדרש").}}
 
בנוסף לפעילותו בתחום ההוראה היה אלבוגן אחד מהמנהיגים המובילים והמשפיעים באגף הליברלי של [[יהודי גרמניה]], חבר במספר ארגונים יהודים, ומפעיליה הבולטים של תנועת [[חכמת ישראל]] בגרמניה.{{הערה|שם=אנציקלופדיה יודאיקה|[http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/judaica/ejud_0002_0006_0_05730.html Elbogen, Ismar], in: ''[[Encyclopaedia Judaica]]'', second edition; Fred Skolnik, editor in chief; Detroit, Macmillan Reference USA and Keter Pub. House, vol. 6; 2007, p. 291, באתר Jewish Virtual Library.}}
שורה 19:
בשנת [[1928]] ביקר ב[[ארץ ישראל]] ושימש מרצה אורח ב{{ה|אוניברסיטה העברית בירושלים}}. הביקור בארץ ישראל ביטל את ספקותיו בקשר לפתרון הראוי ליהודי העולם, וכבר אז ראה בעלייה יהודית גדולה ומהירה לארץ ישראל כדבר שיוביל לפתרון זה. אלבוגן שב וביקר בארץ בשנת [[1938]], ביקור שהגביר עוד יותר את תמיכתו במפעל הציוני.{{הערה|שם=פלאטו, אלבוגן}}
 
באותה שנה (1928) הציעה הנדבנית היהודיה לינדה מילר ל[[נשיא (ארגון)|נשיא]] [[אוניברסיטת קולומביה]], [[ניקולס מורי באטלר]], להקים באוניברסיטת קולומביה [[קתדרה (אקדמיה)|קתדרה]] חדשה ללימודי יהדות בתחומי ההיסטוריה, הספרות והמוסדות הקהילתיים, לזכר בעלה המנוח. הוועדה שהוקמה לאיתור המועמדמועמד הראוי שיעמוד בראשלראש הקתדרה, הציעה ביוני [[1929]] את המשרה לאלבוגן. לאחר משא ומתן ארוך על תנאי השכר והפרישה, שנמשך עד לסוף חודש ספטמבר 1929, דחה אלבוגן את ההצעה, ונימוקו היה רגש הנאמנות והאחריות שהוא חש כלפי בית המדרש לרבנים בברלין ותלמידיו. המשרה ניתנה לבסוף, בדצמבר 1929, ל[[שלום בארון]], בהסתמך, בין היתר, על המלצתו של אלבוגן.{{הערה|Robert Liberles, ''Salo Wittmayer Baron, architect of Jewish history''; New York, New York University Press, 1995, pp. 2, 58-79 (להלן: "ליברלס, בארון").}} לאחר מינויו של בארון שלח לו אלבוגן מכתב ברכה וציין כי בחירתו של בארון הצעיר, אשר חי מזה מספר שנים ב[[ארצות הברית]]{{הערה|בשנת 1929 היה בארון בן 34 ושלוש שנים בארצות הברית.}} הייתה הבחירה המתאימה לתפקיד, בפרט לאור גילו ומצב בריאותו הרעוע של אלבוגן.{{הערה|ליברלס, בארון, עמ' 84–85.}}
 
לאחר שצפה בעלייה במקרי ה[[אנטישמיות]] וההפליה כנגד היהודים ב[[רפובליקת ויימאר|גרמניה]], כתבהתריע על כך במכתב בשנת [[1931]] מכתב לוועידה הלאומית של המנהיגים היהודים, המתריע על כך, ושלח את בנו הרמן לארצות הברית, ואת בתו שושנה, ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]].{{הערה|[http://americanjewisharchives.org/aja/FindingAids/IsmarElbogen.htm Ismar Elbogen Papers], in: American Jewish Archives website.}} אלבוגן עצמו נשאר בגרמניה עד ל[[אנשלוס]] ([[סיפוח]] [[אוסטריה]] ל[[גרמניה הנאצית]]) בשנת [[1938]], ומשנוכח לדעת כי לא יוכל יותר לתרום ולסייע ליהדות גרמניה, [[הגירה לארצות הברית|היגר לארצות הברית]] והתמנה לפרופסור, בו-זמנית, הן ב[[בית המדרש לרבנים באמריקה]], הן ב[[היברו יוניון קולג']],{{הערה|ב[[היברו יוניון קולג']] הוא גם הרצה בשנים 1922–1923 כמרצה אורח; ראו אצל בארון ומרקס, אלבוגן.}} הן במכון היהודי לדתות (Jewish Institute of Religion; שעד לשנת [[1950]] היה מוסד נפרד מהיברו יוניון קולג') והן ב[[דרופסי קולג']].{{הערה|שם=אנציקלופדיה יודאיקה}}
 
בשנת [[1943]] נפטר בפתאומיות, בעודו עובד על המאמר "ר' ישראל לוי, האיש והחכם", שאמור היה להתפסם בספר היובל לכבוד [[לוי גינזבורג]].{{הערה|1=ראו [http://www.massorti.com/IMG/pdf/sefer_hayovel_leGinsburg.pdf הקדמת העורכים], '''ספר היובל לכבוד לוי גינצבורג''', למלאת לו שבעים שנה (עורכים: [[שאול ליברמן]], שניאור זלמן צייטלין, שלום שפיגל, [[אלכסנדר מרקס]], יו"ר), חלק עברי, נוירק: האקדמיה האמרקנית למדעי היהדות, תש"ו, עמ' V, באתר "מסורתי". }}
שורה 45:
ספר חשוב נוסף שחיבר, '''דברי ימי ישראל במאה השנים האחרונות''', חובר כהמשך למפעלו המונומנטלי של ההיסטוריון [[צבי גרץ]], "[[דברי ימי ישראל]]".{{הערה|שם=אנציקלופדיה יודאיקה}}
 
יש לציין כי באחד מהקורסים שלימד בבית המדרש לרבנים בברלין, שבו לימד על חיי הרוח וה[[תנועת ההשכלה היהודית|השכלה]] בעת החדשה, התמקד אלבוגן בחיי הרוח של יהודי גרמניה. משנשאל מדוע איננו מלמד על חיי הרוח של [[יהדות מזרח אירופה]], ענה כי כל הקורה שם, לרבות תולדות הרוח וההשכלה, הם העתק של תולדות הרוח וההשכלה הברלינאית. מאידך סבר כי גרץ לא תיאר את יהדות מזרח ארופה נכונה ודעותיו השליליות כנגד תורת ה[[קבלה]] ו[[תנועת החסידות]] היו שגויות.{{הערה|רוזנטל, בית המדרש. השנייה בסיבות שנתן לשאלה מדוע אינו מלמד על יהדות מזרח ארופה בזמן החדש, הייתה חוסר זמן.}}
 
מחקרים ורשימות נוספים שפרסם אלבוגן היו על הפייטן [[אלעזר בירבי קליר|אלעזר קליר]], רב [[סעדיה גאון]] וסידורו, [[הרמב"ם]] וספרו [[משנה תורה]], [[רש"י]], [[ברוך שפינוזה|שפינוזה]], [[שד"ל]], [[אברהם גייגר]], [[משה שטיינשניידר]], [[יום-טוב ליפמן צונץ|צונץ]], [[שמעון דובנוב]] ועוד.
שורה 68:
 
===ממאמריו בעברית===
* "'''שני קטעים כתבי יד מפירש"י על סנהדרין", '''", הצופה לחכמת ישראל''', שנה עשירית; '''וזאת ליהודה''', קבץ מאמרים בחכמת ישראל, אשר חברו אוהבים ורעים ידידים ותלמידים לכבוד החכם יהודה אריה בלוי, מורה ומנהל בבית המדרש לרבנים בבודאפעשט ביום מלאת לו ששים וחמש שנה לימי חייו וארבעים שנה לעבודתו בספרות (נערך על ידי דר. צדוק העוועשי, דר. דב העללער, דר. מרדכי קליין); בודאפעשט, דפוס אוניון, תרפ"ו-1926, עמ' 10 - 17.
* '''דוגמאות מפירוש רש"י על יחזקאל, כתב יד ורשה''' (הוצאה מיוחדת מתוך: '''ספר זכרון לכבוד הד"ר שמואל אברהם פוזננסקי ז"ל''', בהוצאת הועד של בית הכנסת הגדול ברחוב טלומצקה בורשה, ורשה, תרפ"ז, עמ' רד - ריד), חמו"ל, תרפ"ז.
* "'''שרידים מפיוטים לחג הסכות ליניי ולאלעזר", '''", בתוך: ספר היובל לפרופיסור שמואל קרויס''', תרצ"ז, עמ' 307 - 310.
 
==מספריו וחיבוריו בשפות אחרות==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/יצחק_משה_אלבוגן"