זכריה פרנקל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 37:
משנתו, אותה הוסיף לשכלל עם השנים, הייתה מורכבת: מחד, האמין ב[[מעמד הר סיני]] ובכך שהתורה הכילה את דבר האל המפורש ומאידך ראה את התפתחות [[התורה שבעל פה]] כנובעת גם מתוך נסיבות ההיסטוריה ומפעולה יצירתית של ה[[תנא]]ים. הוא הושפע מאוד מהמשפטן [[פרידריך קארל פון סאביני]], שהתנגד לביטול קובצי החקיקה של המדינות הגרמניות השונות לטובת מערכת אחידה באמרו כי כל אחד מהם שיקף את רוחו ומזגו של העם שבארצו צמח. פרנקל חייב את המשך קיום ה[[הלכה]] והיה שמרן בנושא, אך ראה אותה גם כנגזרת של הסביבה בה נכתבה. הוא היה נכון למחקר מדעי והתעניין בעיקר ב[[משנה]], אך סירב לחלוטין ל[[ביקורת המקרא]] והוסיף לראות בתורה שבכתב דבר שמעבר לניתוח ביקורתי. את יחסו לתושב"ע לא הבהיר מעולם, ושאלת אמונתו בנידון היא מושא להשערות שונות בין החוקרים: [[מיכאל מאיר]] ציין כי סביר שלא התכוון לעקר כליל את הרכיב ההתגלותי בה. פרנקל עצמו התרחק לרוב מסוגיות כאלה והתמקד בלימוד ספרות רבנית; הוא ראה את הניסיון לזקק את היהדות ולבסס אותה על עיקרי אמונה בלבד כמשגה.{{הערה|ברמר, "שנותיו הראשונות של הסמינר" (לקריאה נוספת), עמ' 39.}} יריביו משני צדי המתרס, אורתודוקסים כרפורמים, האשימו אותו רבות בעמימות תאולוגית.
ביוני 1844, על רקע הקמתן של אגודות יהודיות שקראו לרפורמה קיצונית, התכנסו עשרים וחמישה מהרבנים הפרוגרסיבים בגרמניה בבראונשווייג. המחנה המוביל הונהג על ידי גייגר. פרנקל לא הופיע לכינוס, שמארגניו קידמו כמענה דחוף לצורכי השעה; כשהוועידה הייתה בשלבי הכנה, היה מוכן להשתתף במפגש להחלפת דעות, אך לא בקבלת הכרעות גלויות. כשהתפרסמו הפרוטוקולים מבראונשווייג, שעוררו זעזוע גדול בכל היבשת, מתח פרנקל ביקורת על המתכנסים. הוא האשים אותם בעיוות כמה מהמקורות עליהם התבססו, בחוסר רגישות למה שהמוני העם תפשו כקדוש ויקר, בהעלאת דרישות העידן מעל המורשת ובחשיפת המסורת הדתית לרוח ביקורתית מדי. למרות זאת, הביע נכונות להשתתף בוועידה הבאה בפרנקפורט. בשלבי ההתארגנות כתב שי"ר לידידיו [[רפאל קירכהיים]] ויצחק מיזס וביקש להבהיר לו כי "פשרה עם גייגר ודומיו היא בלתי אפשרית... והוא רק יבייש את עצמו ויפגע בכבודו בקרב החוגים המסורתיים." פרנקל הופיע בפרנקפורט ביום הפתיחה, 15 ביולי 1845. בתחילה תבע מיושב-הראש לאופולד שטיין להכריז שהאסיפה תומכת בעקרונות ה"פוזיטיבים-היסטוריים", דבר שהלה הסכים לו מיד. את העילה לפרישה מצא למחרת, בעת אימוץ החלטה פשרנית לגבי מעמדה של העברית בתפילה. רוב המתוועדים היו בעלי יחס חיובי כלפי השפה אך הסכימו לכך שייתכן ורצוי להחדיר קטעים רבים יותר בגרמנית עבור דור שלא הבין עוד את המילים. לתדהמת הנוכחים, מחה פרנקל בעוז על נוסח ההחלטה לפיו "יש טעמים סובייקטיביים, אך לא אובייקטיביים, לשימור העברית כשפת התפילה הבלעדית." את סירובו
באותה שנה הדגים שוב את השפעתו
===ברסלאו===
|