איגור גוזנקו – הבדלי גרסאות

ב-[[5 בספטמבר]] 1945 עזב גוזנקו את בית השגרירות ונטל עמו תיק ובו 109 מסמכים רגישים ביותר ובהם ספרי הצופן הסובייטי וחומר מפוענח. בתחילה ניגש ל[[המשטרה הרכובה המלכותית של קנדה|משטרת הרוכבים הקנדית]], אך השוטרים סירבו להאמין לסיפורו. אז פנה לעיתון מקומי באוטווה, אך העורך לא גילה עניין בסיפורו והציע לו לפנות למשרד המשפטים הקנדי. במשרד המשפטים לא נמצא פקיד תורן בשעות הלילה. נחרד מן המחשבה שהסובייטים יגלו את מעשהו הוא שב לדירתו ולמשפחתו וציפה לליל חרדות. אז פנו גוזנקו ואשתו לשכנים בדירה הסמוכה וביקשו להשאר אצלם עם בנם הקטן. השכנים נענו להם והסתירו אותם בדירתם. ואכן בשעת לילה ניסו סוכנים סובייטים לפרוץ לדירת משפחת גוזנקו. גוזנקו ראה אותם דרך חור המנעול של דירת השכנים כשהם חודרים לדירתו ומחטטים בחפציו. אחד השכנים הזעיק את המשטרה והשוטרים הניסו את הסוכנים.

 

 

כל המהלכים האלה היו למורת רוחו של ראש ממשלת קנדה [[ויליאם ליון מקנזי קינג| מקנזי קינג]] שראה את ברית המועצות כבעלת ברית במלחמה, זאת אף לאחר שנמסר לו כי גוזנקו איים בהתאבדות אם יוסגר לידי הסובייטים. לבסוף הכריע משרד החוץ הקנדי, בניגוד לעמדת ראש הממשלה, להעניק לו [[מקלט מדיני]].