הבדלים בין גרסאות בדף "גלשן שלג"

נוספו 8,402 בתים ,  לפני 5 שנים
הרחבה
(הרחבה)
 
השם "גלשן שלג" הוא [[פלינדרום]].
==היסטוריה==
גלשן השלג (להלן סנואובורד) המודרני החל בשנת 1965 כאשר שרמן פופן, מהנדס במוסשגון, מישיגן, המציא צעצוע לבנותיו על ידי חיזוק שני מגלשים יחד וצירוף חבל לקצה אחד כדי שתהיה לגולש שליטה מסוימת בעת שעמד על הלוח והחליק במורד ההר. לצעוצוע הוצמד הכינוי "סנורפר" (שילוב של שלג וגולש באנגלית ""snurfer) על ידי אשתו ננסי. הצעצוע נהפך לכל כך פופולרי בקרב חבריהן של בנותיו ששרמן הציע את הרעיון ליצרן, החברה ברונסוויק, שמכר כמיליון סנורפר בעשור הקרוב. בשנת 1966 לבדה יותר מהחצי מיליון סנורפר נמכרו.
בשלהי שנות ה-70, פופן אירגן תחרויות סנורפר באתר סקי מישיגן שמשך חובבים מכל רחבי הארץ. אחד מהחלוצים הראשונים אלה היה טום סימס, חסיד של [[סקייטבורדינג | סקייטבורד]] (ספורט אשר נולד בשנת 1950, כאשר ילדים חיברו גלגלי רולר ללוחות קטנים וניתבו על ידי העברת המשקל שלהם). כתלמיד כיתה ח' בהדונפילד, ניו ג'רזי, בשנות ה-60, סימס בנה סנואובורד בכיתת החנות בבית הספר שלו על ידי הדבקת שטיח לחלק העליון של פיסת העץ והצמדת יריעות אלומיניום לתחתיתו. הוא ייצר סנואובורדים באמצע שנות ה-70 והסנואובורד הפך לספורט אולימפי בשנת 1998. מאמרים על המצאתו במגזיני המיינסטרים כמו [[ניוזוויק]] עזרו לפרסם את ספורט צעיר.
לא כל החלוצים היו מארצות הברית; בשנת 1976, חובבי הסקייטבורד הוולשים ג'ון רוברטס ופיט מתיוס פיתחו סנואובורד משלהם לשימוש במדרונות הסקי היבש המקומיים שלהם.
כמו כן, בשנת 1977, ג'ייק ברטון קרפנטר, יליד ורמוט שנהנה לגלוש מגיל 14, הרשים את הקהל בתחרות גלישה במישיגן עם כריכות שנועדו להבטיח את חיבור רגליו ללוח. באותה שנה, הוא ייסד את חברת " סנואובורד ברטון" בלונדונדרי, ורמונט. "סנואובורד" היו עשויים לוחות עץ גמישים והיו להם מקומות לרגליים. מעט מאוד אנשים רכשו סנואובורד כי המחיר של הלוח נחשב גבוה מדי. בסופו של דבר סנואובורד ברטון יהפוך לחברה הגדולה ביותר בעסק.
התחרויות הראשונות שהציעו פרס כספי היו אליפות סנורפר הלאומיות, שנערכו בפרק מדינת מוסשגון במוסשגון מישיגן. בשנת 1979, ג'ייק ברטון קרפנטר, הגיע מורמוט להתחרות עם סנואובורד בעיצובו. היתה מחאה על זה שג'ייק נכנס עם לוח שאינו סנורפר. פול גרייבס, ואחרים, תמכו בזה שיורשה לג'ייק להיתחרות. קריטריון חדש נוצר וג'ייק זכה בה כמתחרה יחיד. המירוץ נחשב לתחרות הסנואובורד הראשונה וההתחלה של מה שנהפך כעת לסנואובורד התחרותי. כמו כן זו הייתה תחרות הסנואובורד הראשונה שהציע פרס כספי. בשנת 1980 עבר האירוע לפארק ספורט החורף פנדו ליד [[גרנד ראפידס]], מישיגן בגלל חוסר שלג באותה השנה במקום המקורי.
 
כשהסנואובורד הפך לפופולרי יותר בשנות ה-70 וה-80, חלוצים כגון דימיטריי מילוויך, ג'ייק ברטון קרפנטר (מייסד של ברטון סנואובורד לונדונדרי, ורמונט), טום סימס (מייסד סנואובורד סימס), ומייק אולסון (מייסד סנואובורד גנו) הגיעו עם עיצובים חדשים ללוחות ומנגנונים שלאט לאט התפתחו לסנואובורד וציוד נלווה אחר שאנו מכירים היום.
 
בשנת 1982, מירוץ הסנובורד הלאומי של ארה"ב הראשון נערך ליד וודסטוק, ורמונט. במירוץ, שאורגן על ידי גרייבס, זכה גולש הקבוצה הראשון של ברטון-דאג בוטון.
בשנת 1983, באליפות העולם הראשונה נערכה תחרות חצי צינור בסודת ספרינגס, קליפורניה. טום סימס, מייסד סנואובורד סימס, ארגן את האירוע בעזרת מייק ז'ינטרי, מדריך סנואובורד בסודת ספרינגס.
 
בשנת 1985, גביע העולם הראשון נערך בצורס, אוסטריה, זרז נוסף להכרה של סנואובורד כספורט תחרותי בינלאומי רשמי.
 
בשנת 1990, הפדרציה הבינלאומית לסנואובורד (ISF) הוקמה כדי לספק תקנות תחרות אוניברסליות. בנוסף, איגוד הסנואובורד של ארה"ב (USASA) מספקת קוים מנחים ומפעילה תחרויות סנואובורד בארה"ב כיום, אירועי סנואובורד פופולרים כמו משחקי החורף X, Air & Style, ארה"ב הפתוחה, משחקים אולימפיים ואירועים אחרים המשודרים ברחבי העולם.
 
במשחקי החורף האולימפיים 1998 בנאגאנו, יפן, סנואובורד הפך לאירוע אולימפי רשמי. הקנדי רוס רבגליאטי היה הראשון אי פעם שזכה במדלית זהב אולימפית לגברים בסנואובורד במהלך אולימפיאדת חורף 1998.
 
בתחילה, אזורי סקי אימצו את הספורט בקצב איטי יותר מאשר ציבור ספורט החורף. ואכן, במשך שנים רבות, הייתה איבה בין גולשי סקי וגולשי סנואובורד. בהתחלה גולשי הסנואובורד גורשו מהאתרים על ידי פקידי הפארקים. לאחר מכן במשך כמה שנים גולשי הסנואובורד נאלצו לקחת הערכת כישורים קטנה לפני שהורשו לעלות על הרכבל שהוביל לאתרי הגלישה. זאת משום שחשבו שגולש לא מיומן עלול להוריד את השלג מההר. בשנת 1985, רק שבעה אחוזים מאזורי הסקי בארה"ב אפשרו סנואובורד, עם שיעור דומה באירופה. כשהציוד והמיומנויות השתפרו, סנואובורד הפך מקובל יותר. בשנת 1990, היו אזורי סקי גדולים במדרונות ההרים שהיו נפרדים ל סנואובורד. כיום, כ-97% מכל אזורי הסקי בצפון אמריקה ובאירופה מאפשרים סנואובורד, וביותר ממחציתם יש מקפצות, מסילות וחצי צינורות.
שנה מצוינת לסנואובורד הייתה 2004, עם 6.6 מיליון משתתפים. דובר תעשייה אמר כי "בני שניים עשרה הם גולשים טובים ממבוגרים." באותה הזדמנות אמר גם שרוב גולשי הסנואובורד הם בני 18-24 שנים וכי נשים מהוות 25% מהמשתתפים.
בעונת הגלישה 2009-2010 היו 8.2 מיליון גולשי סנואובורד בארה"ב ובקנדה. חל גידול של 10% בהשוואה לעונה הקודמת, והם היוו יותר מ -30% מכל משתתפי ספורט השלג.
ב-2 במאי 2012, [[הוועד הפאראלימפי הבינלאומי]] הודיע כי סנואובורד אדפטיבית (שזכה לכינוי "פרא- סנואובורד ") יצטרף לספורט הנכים והופעתו הראשונה כספורט עם מדליה לגברים ונשים יהיה במשחקי חורף הנכים 2014 שיתרחשו בסוצ'י, רוסיה.
 
 
==ראו גם==
משתמש אלמוני