הקרדינל רישלייה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Cat-a-lot: הסיר מקטגוריה:נספי מחלת השחפת |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
[[
[[
'''ארמן ז'אן דו פלסי, דוכס דה רישלייה''' ([[9 בספטמבר]] [[1585]] – [[4 בדצמבר]] [[1642]]), הידוע בתור '''הקרדינל רישלייה''', היה מדינאי ואיש כנסייה [[נצרות קתולית|קתולי]] [[צרפת
תקופת כהונתו מאופיינת בניסיונות לרכז ולחזק את הסמכות המלכותית, לצד מיגור גורמים שאפתניים בתוך הממלכה. הגבלת כוחה של האצולה אפשרה לו להפוך את צרפת ל[[מדינה ריכוזית]] ביותר. [[מדיניות חוץ|מדיניות החוץ]] שלו, התמקדה בהחלשת כוחה של השושלת ה[[אוסטריה|אוסטרו]]-[[ספרד
==ביוגרפיה==
===נעורים ותחילת הקריירה===
רישלייה נולד בשנת [[1585]] כבן הרביעי למשפחה [[פריז
כהוקרה לפועלו של אביו במלחמות הדת העניק המלך [[אנרי השלישי]] למשפחתו של רישלייה את ה[[בישוף|בישופות]] של לוסון (Luçon). המשפחה ניכסה לעצמה את מרבית נכסי הבישופות, אולם אנשי הדת שבה התנגדו לכך וביקשו להשתמש בהכנסות למטרות כנסייתיות. אמו של רישלייה, שרצתה לשמור על מקור ההכנסה החשוב, הציעה פשרה, שבמסגרתה ימונה בנה השני, אלפונס, לבישוף לוסון. אלפונס סירב, ובחר להיעשות [[נזיר]], וכך נדרש ארמן לנטוש את שאיפותיו הצבאיות ולהיעשות בישוף. בשנת [[1607]], לאחר מסע מיוחד ל[[רומא]], שבמסגרתו העניק לו ה[[אפיפיור]] היתר מיוחד מפאת גילו הצעיר, מונה רישלייה לבישוף לוסון. הוא הצטייר כמחולל [[רפורמה|רפורמות]], והיה הבישוף הראשון בצרפת שיישם את הרפורמות המוסדיות שקבעה [[ועידת טרנטו]] בין השנים [[1545]] ו-[[1563]].
===העלייה לשלטון===
[[
בשנת [[1614]] בחרו אנשי הכמורה של מחוז פואטו (Poitou) ברישלייה כאחד מנציגיהם ל[[אספת המעמדות]]. שם הגן בלהט על הכנסייה, קרא לפטור אותה מתשלום מסים ולהעניק לבישופים סמכויות פוליטיות רחבות יותר.
שורה 23:
===כשר הראשי===
[[
מדיניותו של הקרדינל רישלייה עמדה בסימן שתי מטרות עיקריות: ריכוז הכוח בצרפת, מצד אחד, והתנגדות לשושלת ההבסבורגית (אשר שלטה הן ב[[אוסטריה]] והן ב[[ספרד]]), מצד שני. המשבר המשמעותי הראשון שעבר אירע בעמק [[ולטלינה]] שב[[לומברדיה]] (צפון [[איטליה]]), שנודעה לו חשיבות [[אסטרטגיה (מדע המדינה)|אסטרטגית]] רבה. כדי למנוע דריסת רגל ספרדית באזור זה, תמך רישלייה ב[[הקנטונים של שווייץ|קנטון]] ה[[שווייץ|שווייצרי]] [[גראובינדן]] (Graubünden), שתבע אף הוא בעלות על העמק. החלטתו של רישלייה, איש דת קתולי, לתמוך בקנטון פרוטסטנטי כנגד צבא האפיפיור, הקימה לו אויבים רבים בצרפת, הקתולית ברובה.
שורה 47:
===אחרית דבר===
לקראת סוף ימיו סר חנו של רישלייה בעיני רבים, לרבות האפיפיור. רישלייה זעם לנוכח סירובו של האפיפיור [[אורבנוס השמיני]] למנותו כציר הרשמי של הכס הקדוש בצרפת; האפיפיור נמנע מלאשר את מינהל הכנסייה הצרפתית, או לתמוך במדיניות החוץ של צרפת. הסכסוך שכך במידה רבה עם מינויו של ז'ול מזראן, מבני בריתו הקרובים ביותר של רישלייה, לקרדינל, בשנת [[1641]]. חרף יחסיו העכורים עם הכנסייה הקתולית, רישלייה לא קרא מעולם להתעלמות מוחלטת מסמכות האפיפיור בצרפת.
בשנת [[1642]] הייתה בריאותו של הקרדינל רופפת. כשחש כי מותו קרב, בחר בידידו ז'ול מזראן כיורשו בתפקיד. אף על פי שמזארן היה במקור נציג הכס הקדוש, עם מינויו עזב את שירות האפיפיור לטובת שירות מלך צרפת. מזראן ירש את רישלייה באופן רשמי לאחר מותו של הלה ב-[[4 בדצמבר]] [[1642]] מ[[מחלה|מחלת]] ה[[שחפת]]{{הערה|Gerhard Buchwald. ([[2004]]). ''The Decline of Tuberculosis despite "Protective" Vaccination''. Books on Demand GmbH. p.29. ISBN 978-3833415722}}.
==מורשתו==
[[
במהלך כהונתו של רישלייה עברה צרפת רפורמות מהותיות. קודם לכן, המבנה הפוליטי של הממלכה, אשר התפתח כתולדה של המערכת הפיאודלית, כלל אצילים רבי-עוצמה ופיצול שלטוני ברחבי צרפת. מערכת מבוזרת זו הוחלפה בתקופתו של רישלייה, שפעל בסימן עקרון הריכוזיות. אינטרסים מקומיים ואף דתיים הוכפפו לאינטרסים של האומה כולה ושל התגלמותה בפועל – המלך. למדיניות החוץ של רישלייה, אשר מיתנה במידה רבה את ההשפעה ההבסבורגית באירופה, נודעה חשיבות זהה. רישלייה לא זכה לחזות בסוף מלחמת שלושים השנה, ואולם עם סיום הסכסוך בשנת [[1648]] הייתה צרפת במצב טוב מכל מעצמה אחרת, ואילו האימפריה הרומית הקדושה הלכה ושקעה.
להצלחותיו של הקרדינל רישלייה הייתה חשיבות רבה ל[[לואי הארבעה עשר]], יורשו של לואי השלושה עשר. הלה המשיך במגמת הריכוזיות שאפיינה את הקרדינל, בשאיפה ליצור ממלכה [[אבסולוטיזם פוליטי|אבסולוטית]], תוך החלשה נוספת של האצולה והשמדת שרידי ההתנגדות הפרוטסטנטית ברחבי הממלכה. המלך אף ניצל את הצלחותיה של צרפת במלחמת שלושים השנה על מנת לבסס [[הגמוניה]] צרפתית ברחבי אירופה היבשתית. כך הייתה מדיניותו של רישלייה בבחינת הקדמה להפיכתו של לואי הארבעה-עשר לשליט החזק ביותר באירופה, ולהפיכתה של צרפת למעצמה החזקה באירופה במחציתה השנייה של המאה ה-17.
רישלייה נודע גם באמצעים הטוטליטריים שיישם על מנת לצבור [[עוצמה פוליטית]] ולהחזיק בה. הוא [[צנזורה|צנזר]] את העיתונות, הקים רשת ריגול גדולה, אסר על דיונים פוליטיים באסיפות עממיות והוציא להורג את מתנגדיו. היו שהגדירוהו כ"אבי מדינת הלאום המודרנית, העוצמה הריכוזית המודרנית והשירות החשאי המודרני." קיים ויכוח באשר למניעיו האמיתיים של הקרדינל; יש הרואים בו תומך נלהב במשטר המלוכה, ואילו אחרים רואים בו ציניקן תאב-כוח. יחד עם זאת, דמותו של רישלייה זוכה לכבוד בצרפת של ימינו, וספינות מלחמה אחדות נקראו על שמו.
| |||