סוון השני, מלך דנמרק – הבדלי גרסאות

 

המלחמה בין מגנוס לבין סוויין התמשכה עד [[1045]], כאשר דודו של מגנוס, [[האראלד השלישי, מלך נורבגיה| האראלד הארדרדה]], שב לנורבגיה מגלות. האראלד וסוויין איחדו את כוחותיהם ומגנוס החליט לחלוק את הכתר הנורבגי עם האראלד. ב-[[1047]] מת מגנוס ועל ערש הדווי שלו הוא היא ציווה שממלכתו תפוצל: האראלד ימלוך על נורבגיה וסוויין יהיה מלך דנמרק. בשומעו על מותו של מגנוס, אמר סוויין: "כעת, בעזרת האל, לעולם לא אוותר על דנמרק".

==המאבק נגד האראלד הארדרדה==

האראלד, שלא היה מוכן לוותר על דנמרק, תקף את סוויין והלחימה ביניהם הייתה ממושכת. ב-[[1050]] נבזזו [[הדבי]] ו[[אורהוס]]. באותה שנה סוויין כמעט ולכד את האראלד, כאשר זה האחרון תקף את חופי יוטלנד והעמיס על ספינותיו שלל ושבויים. הצי של סוויין נתקל בספינות הנורבגיות והאראלד הורה לאנשיו להשאיר מאחוריהם את השלל, בחשבו שהדנים יעצרו כדי לקחת אותו. סוויין הורה לאנשיו להשאיר את השלל ולרדוף אחרי האראלד. האראלד הורה אז לאנשיו לשחרר את השבויים ואז נתן לו סוויין להתחמק. ב-[[1062]] סוויין כמעט ואיבד את חייו בקרב הימי בניסה שלחופי הלנד (כיום אחד מ[[חלוקה מנהלית של שבדיה|מחוזות שבדיה]]). על פי ה[[סאגה|סאגות]], דחק האראלדה בסוויין לפגוש אות בקרב סופי והחלטי באלב באביב [[1062]]. כאשר סוויין והצבא הדני לא התייצבו לקרב, שלח האראלד הביתה את חלק הארי של צבאו, והשאיר את הלוחמים המקצועיים של הצי שלו. כאשר הגיע סוויין בסופו של דבר לפגוש את האראלד, מנה הצי שלו 300 ספינות מול 150 הספינות של האראלד. הציים נפגשו בלילה והקרב נמשך עד הבוקר, אז נמלטו הדנים. בסאגות נזקף הניצחון הנורבגי לזכותו של האציל האקון איברסון, שהפריד את ספינותיו מהאגפים הנורבגים והחל לתקוף את הספינות המוחלשות באגפים הדנים. סוויין הצליח להימלט משדה המערכה, נחת ביבשה והגיע לביתו של איכר וביקש ממנו לאכול דבר מה. מאוחר יותר נקרא אותו איכר לקבל אדמות בזילנד כגמול על שירותו. לסוויין יצא מוניטין על נדיבותו וטוב ליבו שסייעו לו בכמה הזדמנויות לזכות בתמיכת עמו. ב-[[1064]] וויתר האראלד על תביעתו על דנמרק ובתמורה להכרה של סוויין בו כ[[האראלד השלישי, מלך נורבגיה]]. האראלד הפליג לאנגליה כדי לנסות לממש את תביעתו לכתר האנגלי.

==ביסוס כוחו==

הקשר של סוויין ל[[סדר הירושה]] הדני היה דרך אמו, אסטריד והוא אימץ את שם המשפחה על שמה, אסטרידסון, כדי להדגיש את הקשר שלו לבית המלוכה הדני. סוויין שאף לבסס את שלטונו דרך הקשרים עם הכנסייה ועם מעצמות זרות וחיפש קשר עם ה[[אפיפיור]]ים. הוא חפץ שבנו הבכור, קנוט מגנוס, יוכתר על ידי האפיפיור, אך הוא מת בדרכו ל[[רומא]]. הוא גם הפעיל ללא הצלחה לחץ להפיכתו של [[האראלד הראשון, מלך דנמרק|האראלד "כחול השן"]], המלך הנוצרי הראשון של דנמרק כ[[קדוש (נצרות)|קדוש]]. ב-[[1049]] הוא היה בעל בריתו של [[היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] כנגד בדלווין הראשון, קיסר [[האימפריה הלטינית]] וב-[[1057]] הוא סייע לחתנו, גוטשאלק במלחמת האזרחים הלוטיצית.

 

==היחסים עם הכנסייה==

סוויין חשש שה[[ארכיבישוף]] אדלברט מהמבורג ימנה [[גרמניה|גרמנים]] לתפקידים הבכירים בכנסיות הדניות, ולפיכך הוא הביא אנגלו-דנים מאנגליה כדי לשמור על עצמאותה של הכנסייה הדנית. בהשפעתו של סוויין, חולקה דנמרק ב-[[1060]] לערך לשמונה [[דיוקסיה|דיוקסיות]]. הוא ייסד את הדיוקסיות באמצעות תרומת שטחי אדמה גדולים והדיוקסיה של רוסקילדה הייתה המועדפת מכולן. לסוויין היו יחסים טובים עם הבישוף וילהלם מרוסקילדה. ב-[[1072]], כאשר מת הארכיבישוף אדלברט, עלה בידו של סוויין לנהל את הקשרים עם האפיפיור באופן ישיר.

 

סוויין היה גם יכול להיות אכזרי. ב[[סילבסטר|ערב ראש השנה]] דווח למלך שכמה מאורחיו ועובדיו שמו אותו ללעג ודיברו מאחורי גבו. המלך לקה בחמת זעם עד כי הוא ציווה להורגם בכנסייה ביום השנה החדשה. כאשר הגיע סוויין ל[[מיסה]] ב[[קתדרלת רוסקילדה]], פנה אליו ידידו הבישוף וילהלם ליד דלתות הכנסייה ואסר על המלך ועל פמלייתו להיכנס. "אתה חרפת האל, רוצח, טימאת את בית האלוהים בדם!" בכה הבישוף ודחף את המלך עם [[מטה כמורה|מטה הכמורה]] שלו. הוא הכריז על המלך כ[[נידוי (נצרות)|מנודה]] מהכנסייה. אנשי המלך שלפו את חרבותיהם וצעדו קדימה כיד לקרוע את הבישוף לגזרים, אך הבישוף עמד על שלו. "הניחו לו" צעק סוויין ונסוג לאחוזתו. שם הוא הסיר את בגדי החג שלו ואת כלי נשקו ולבש בגדי שק. לאחר מכן הוא שב לכנסייה ברגליים יחפות וכרע ברך מול דלתות הכנסייה. הבישוף וילהלם רק החל לנהל את המיסה כאשר נאמר לו שהמלך כורע ברך מול דלתות הכנסייה. הוא הפסיק את הטקס ויצא לדלת כדי לשמוע את ווידויו של המלך. כאשר הבין הבישוף שהמלך הביע חרטה על מעשיו, הוא ביקש ממנו לקום על רגליו, ביטל את הנידוי והוביל אותו לתוך הקתדרלה.

==מותו==

סוויין השני מת באחוזתו, סודרופ שליד העיירה אבנרה. הכרוניקות הדניות מתארכות את שנת מותו ל-[[1074]] בעוד שמקורות מאוחרים יותר טוענים ששנת מותו הנכונה הייתה [[1076]]. גופתו של המלך הועברה ל[[קתדרלת רוסקילדה]] שם הוא נטמן בסמוך לקברו של הבישוף וילהלם.

==מורשתו==

לימים נודע סוויין בכינוי "אבי המלכים", שכן חמישה מבניו היו מלכי דנמרק. אחת המורשות שלו הוא השינוי היסודי בחברה הדנית שהיה מבוסס על ההבחנה בין אדם חופשי לבין [[עבדות|עבד]]. סוויין נחשב לעתים קרובות כמלך ה[[ויקינגים|ויקינגי]] האחרון של דנמרק והראשון מבין מלכיה ב[[ימי הביניים]]. הכנסייה החזקה יחד עם משפחות אצולת הקרקע החלה להוות משקל נגד למשפחת המלוכה. האיכרים נותרו להגן על עצמם בכוחות עצמם.

 

נראה שלסוויין הייתה את יכולת הקריאה והכתיבה והוא תואר כמלך מלומד על ידי ידידו האישי, ה[[אפיפיור]] [[גרגוריוס השביעי]]. סוויין הוא המקור למידע רב שעומד לרשותנו כיום על דנמרק ושבדיה במאות ה-9 וה-10, לאור העובדה שסווין סיפר את קורות אבותיו לכרוניקן אדם מברמן בערך בשנת [[1070]].

==משפחתו==

נישואיו הראשונים של סוויין היו לגידה, בתו של [[אנונד יקוב, מלך שבדיה]]. נישואיו השניים, לאחר מותה של גידה, היו ב-[[1050]] לגונהילדר, אמה החורגת של גידה. הארכיבישוף של המבורג-ברמן הורה על ביטול הנישואין, שאושר על ידי האפיפיור [[לאו התשיעי]]. לאחר מותו של [[האראלד השלישי, מלך נורבגיה]], נישא סוויין לאלמנתו, תורה. הוא לקח לו כמה [[פילגש]]ים במהלך חייו. הוא היה אביהם של לפחות 20 ילדים שרק אחד מהם נולד במסגרת הנישואין.

===צאצאיו===

מגונהילדר:

* {{ויקישיתוף בשורה}}

* [http://www.britannica.com/biography/Sweyn-II-Estridsen סוויין השני] ב[[אנציקלופדיה בריטניקה]].

* [http://freepages.genealogy.rootsweb.ancestry.com/~havens5/p30276.htm Sweyn II Estridsson Ulfsson, King of Denmark - Freepages]