הבדלים בין גרסאות בדף "שלמה נקדימון"

מ (הגהה, אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק, הסרת קישורים עודפים)
את דרכו העיתונאית החל בעיתון "[[חרות (עיתון)|חרות]]", ולאחר מכן עבר ל"[[ידיעות אחרונות]]". התמחה בעריכת תחקירים על הנעשה בזירה הפוליטית והמפלגתית ובדרכי קבלת ההחלטות בממשל.
 
בימי "[[פרשת לבון]]" חדר נקדימון בהיחבא (בהסתתרו בתא מיזוג האוויר) לבית ארלוזורוב ב[[תל אביב]], שבו נערכה ב-[[4 בפברואר]] [[1961]] ישיבת מרכז [[מפא"י]] שבה הודח [[פנחס לבון]] מתפקידו כ[[מזכ"ל ההסתדרות]], ומסר דיווח אותנטי של עד ראייה להתרחשות זאת שהייתה סגורה לתקשורת. הוא [[משפט (העמדה לדין)|הועמד לדין]] על "חדירה לאולם סגור", אך יצא זכאי בדין מאחר שבית המשפט מצא כי "[[אין להשיב על ההאשמה]]".
 
בשנים [[1978]]–[[1980]], בתקופת ה[[משא ומתן]] על [[הסכם השלום עם מצרים]], שימש נקדימון כ[[יועץ תקשורת]] ל[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[מנחם בגין]].