ויקיפדיה

דמטריוס פוליורקטס – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ תיקון קישור לפירושונים
שורה 60:
מציג עצמו כ"משחרר אתונה" ומצויד בכוח צבאי חדש ורענן, יצא דמטריוס מאתונה בשנת 306 לפנה"ס, לפגוש את הצי התלמי ב[[סלמיס (אי)|סלמיס]]. הוא הפליג לקפריסין בראש צבא המונה 15 אלף רגלים, 4000 פרשים, 110 תלת חתריות, 53 אניות משא כבדות וספינות אספקה ושירות מסוגים שונים.{{הערה|1=[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Diodorus_Siculus/20C*.html דיודורוס .20.47]}}
דמטריוס תפס את לשון היבשה המזרחית-צפונית של קפריסין כשהמושל מטעם תלמי הזעיק את אדונו לעזרה. תלמי הופיע עם צי גדול וחיל מלחמה ניכר: 10,000 רגלים, 800 פרשים, 140 אוניות קרב גדולות מסוג [[ארבע חתרית|ארבע חתריות]] ו[[חמש חתרית|חמש חתריות]] ו-200 אוניות אספקה. בנוסף קיבל 60 אוניות קרב כתגבור מסלמיס.{{הערה|1=[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Diodorus_Siculus/20C*.html דיודורוס .20.49]}}
בין השניים התחולל [[קרב סלמיס שבקפריסין (306 לפנה"ס)|קרב ימי]] גדול אשר בו נחל תלמי תבוסה מוחצת. 8,000 חיילים ו-40 אניות קרב על צוותיהן נפלו בשבי ו-80 אניות משא הוצאו מכלל שימוש. מאניותיו של דמטריוס ניזוקו רק 20 אניות שהוחזרו לשימוש. תיאורו של פלוטארכוס את הניצחון מלמד על חשיבותו העליונה.{{הערה|שם=פלוטרכוס|1=[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plut.+Demetr.+17&fromdoc=Perseus%3Atext%3A2008.01.0040 פלוטרכוס, דמטריוס 17]}}
 
מיד אחרי הקרב הכריזו על עצמם אנטיגונוס ודמטריוס כמלכים. בניגוד למסורת המלוכה המקדונית שדגלה בלגיטימציה לשליטה טריטוריאלית, הייתה זו תחילתה של מלוכה שהתבססה על הישגים צבאיים. ההגדרה החדשה של מלך בעולם ההלניסטי היא של מי שצבא מוכן ללכת אחריו ושמסוגל לנהל את ענייניו בצורה יעילה. בעקבות הכרזתם של אנטיגונוס ובנו על עצמם כמלכים, הזדרזו לעשות כן גם תלמי, סלאוקוס, קסנדרוס ו[[ליסימכוס]]. ניצחונו הגדול של דמטריוס בסלמיס סימן למעשה את הנקודה בה הופיעו הממלכות ההלניסטיות העצמאיות של יורשי אלכסנדר. מקץ שני עשורים לאחר מותו של אלכסנדר הגיחו קציניו מתחת לצלו הענק.{{הערה|Peter Green, Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age [Berkeley: University of California Press, 1990], 30-32.}}
שורה 74:
המצור שהטיל דמטריוס על רודוס בין 305 ל-304 לפנה"ס ציין שלב חדש ביישום טכנולוגית מצור בתקופה ההלניסטית. דמטריוס הטיל את המצור על האי בגלל מיקומו האסטרטגי כצומת דרכים במרכז הים התיכון וכנקודת זינוק לעבר מצרים, בשל היותה בעלת ברית של יריבו תלמי ובשל עושרה. יש רואים בהצבת רודוס בראש סולם העדיפויות, מעל סלאוקוס ותלמי, חולשה של אנטיגונוס. ניתוב כוחו של דמטריוס נגד חומותיה של רודוס איפשר לשאר הדיאדוכים להרפות את כוננות החירום ולהתחיל בביסוס שלטונם, בארגון שטחיהם, משאביהם וצבאותיהם לעתיד.{{הערה|דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, עמ' 93.}}
 
דמטריוס נשלח לנהל משא ומתן עם הרודים בשם אביו. רודוס ניסתה להישאר מחוץ למאבקי ה[[דיאדוכים]] אך נגררה לעימות בכח על ידי אנטיגונוס. הרודים ניסו לפייס את אנטיגונוס מבלי להרגיז את תלמי, אך מדיניותם נכשלה. אנטיגונוס הציב אולטימטום בפני הרודים שאם לא יחברו אליו כנגד תלמי, יטיל עליה מצור ימי, יתפוס את כל אניות הסוחר המפליגות בין רודוס למצרים ואף יעלה על העיר עצמה. הרודים ניסו להניאו מכוונותיו בהעניקם לו כיבודים ובהסבירם שאין הם יכולים להפר הסכמים כתובים עם תלמי, אך כל מאמציהם עלו בתוהו.{{הערה|שם=דיודורוס |1=[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Diodorus_Siculus/20D*.html דיודורוס .20.82]}}
 
אנטיגונוס כמעט והצליח להפחידם עד כדי כניעה. הם התירו לו להקים מספנה באיים והיו על סף כריתת ברית צבאית עמו. אך כשדרש מהם דמטריוס להעביר לחסותו מאה מאציליהם כבני ערובה וכן גישה מלאה לנמלם, ראו בכך הרודים ניסיון לכבוש את רודוס בעורמה והפסיקו את המשא ומתן עמו.
 
בעת המצור על רודוס, היה כבר דמטריוס בן ה-31 מצביא מנוסה, עטור ניצחונות בים וביבשה. תהילתו ופרסומו העיקריים היו על רקע יכולתו להכניע ערים מבוצרות תוך שימוש במכונות מצור אימתניות. כל יוקרתו של דמטריוס הונחה על המצור של רודוס. כוחו הימי מנה מאתיים אניות קרב מכל הגדלים, ויותר ממאה שבעים אניות עזר. אלף אניות בבעלות פרטית הסתפחו למצור על רודוס כאניות אספקה שקיוו להתעשר מנפילת העיר, ושודדי ים גם הם נימנו על בעלי בריתו (ההבחנה בין אניות בבעלות פרטית לשודדי ים היא דקה).{{הערה|1שם=[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Diodorus_Siculus/20D*.html דיודורוס .20.82]}}
 
צי זה הוביל לאי 40 אלף חיילי רגלים מלבד פרשים והטיל מורא גדול על הרודים שחששו לגורלם. יתרון משמעותי היה לרודים שבנוסף לעושרה ועוצמתה שרתה בה הרמוניה פוליטית פנימית שהייתה נכס חיוני לעיר הנתונה במצור. הרודים נקטו בצעדים אפקטיביים למניעת התמוטטות מוראלית ומעשית: כל העיר התגייסה למאמץ לעמוד במצור וכל אזרחיה העמידו לרשות העיר את כל משאביהם ומיומנויותיהם. הם פירקו היכלי אלים, תיאטראות ומבני ציבור כדי לבנות מאבניהם חומה שנייה, פנימית בתוך העיר. בנוסף לששת אלפים האזרחי ואלף (Metoikos -זרים בעלי זכויות אזרחיות מסוימות) שהתנדבו למשימת ההגנה, הצטרפו עבדים בעלי כושר לחימה שחירותם הובטחה להם בתום המצור. לנופלים בקרב הובטח כי יזכו ללוויה ממלכתית ולמשפחותיהם תדאג העיר.{{הערה|1=[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Diodorus_Siculus/20D*.html דיודורוס .20.83]}}
שורה 87:
בהתקפה ימית נועזת אחרת הצליחו הרודים לנגח ולהטביע עוד שני מגדלי תקיפה. כישלון התקיפה הימית מנע כל אפשרות של בלוקדה והרעבת העיר. רודוס המשיכה לקבל תגבורות של לוחמים, ציוד ואספקה מתלמי שזכה לכינוי '''סוטיר (המושיע)''' בשל עזרתו לרודים הנצורים. הרודים ניהלו קרבות נואשים על חומות העיר והצליחו לגרום לאבידות רבות מקרב חיילי דמטריוס לרבות קציניו הבכירים ביותר.{{הערה|1=[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Diodorus_Siculus/20D*.html דיודורוס .20.86]}}
 
לאחר כשלונו לצור על רודוס דרך הים, זנח דמטריוס את התקיפה הימית ועבר לתקיפה יבשתית שבה היה יכול להביא לידי ביטוי את יתרונו הטקטי. דמטריוס תקף את חומות רודוס באמצעות מכונת מצור אימתנית-ההלפוליס (Helepolis - כובש הערים). ההלפוליס היה מגדל עשוי עץ ומחופה בלוחות מתכת שהתנשא לגובה 43 מטרים המונח על בסיס בשטח של 430 מטרים מרובעים. ההלופוליס נעה על שמונה גלגלי ענק באמצעות ארכובה שהניע צוות שמנה מאתיים לוחמים. המגדל הקולוסלי נתמך משני צידיו במעברים שהובילו לתשעה מפלסים. בכל מפלס היה איל ברזל באורך 54 מטרים שנע קדימה ואחורה על גלגיליות או קורות עץ מחודדות באורך 25 מטרים. תפקידם היה לנקוב חורים בחומת העיר הנצורה. בכל פעם שקיעקעה ההלפוליס את חומות העיר היה זה רק כדי לגלות שהרודים בנו חומה פנימית שנייה, ובקטעים שבהם נפרצה חומה זו בנו הרודים אף חומה פנימית שלישית. למרותאף על פי שספגו אבדות כבדות החזיקו הרודים מעמד.
 
לאחר חמשה עשר חדשי מצור עקר החליט דמטריוס לרכז את כל מאמציו למתקפה לילית משולבת מהים ומהיבשה. במהלך ההתקפה הצליחו אלף וחמש מאות מחייליו להיכנס אל העיר. הרודים בעזרת שכירי חרב של תלמי הדפום תוך הסבת אבידות רבות לתוקפים שרק מעטים מהם יצאו את העיר בחיים. שני הצדדים היו מותשים מחודשים ארוכים של לחימה. אך דמטריוס העקשן וחמום המוח היה נחוש להמשיך במצור. אנטיגונוס אביו, שהיה שקול ומנוסה יותר, יעץ לבנו להגיע לידי הסכם עם הרודים. גם תלמי שהמשיך כל העת לשלוח תגבורות של חיילים רעננים ואספקה לעיר ביקש לסיים את המצור. דמטריוס הכריז על הפסקת אש שבמהלכה ניהלו הצדדים משא ומתן שסיכומו היה נוח לרודים: הם נשארו עצמאיים, לא הוצב חיל מצב מקדוני בעיר, רודוס לא שילמה פיצויים והברית הכפויה עם דמטריוס לא כללה עניינים הנוגעים לתלמי. עם זאת נאלצו הרודים למסור מאה בני ערובה לדמטריוס.
שורה 113:
דמטריוס נתן לערים היווניות חברות הליגה הזדמנות אמיתית לשיתוף פעולה ולקידום אינטרסים משותפים. דווקא בעידן של מלחמות בלתי נגמרות שימש דמטריוס כבורר בין ערים מבלי להפעיל את כוחו. מוסד הבוררות שיצר לא היה מושלם אך היה עדיף על האלטרנטיבה. דמטריוס הציג דפוס שליטה חדש: תרומות "וולונטריות" עבור המלחמה שהפכו עם הזמן למיסוי מלא. מדיניות העיר החופשיה להלכה נקבעה על פי בעל הברית החזק. כחלק מן התהליך הפוליטי הנוגע למיסוד מדיניות זו, נישא דמטריוס באותו הקיץ בארגוס לדידאמיאה בת איאקידס, מלך המולוסים. בזמנו היא יועדה להיות אשת אלכסנדר הרביעי, בנו של אלכסדר הגדול ויורש ממלכתו דאז, טרם הירצחו בידי קאסאנדרוס. דמטריוס פעל על מנת שיוכרז על ידי נציגי הערים היווניות כעל הגמון ברית היוונים, כשם שהיו פיליפוס ואלכסנדר בזמנם. שאר הדיאדוכים פרשו מהלכים אלו כניסיונות לתפיסת הממלכה כולה.
 
אם כי הליגה המקורית היוותה ברית של ערים יווניות עם מוקדון, ליגה זו של דמטריוס ואנטיגונוס עתידה להיות ברית נגד מוקדון. תוך כדי הנפת הסיסמה של החירות היוונית הם קיוו להשתמש בליגה זו ככלי לשליטה ביוון ולאיחוד ערים יווניות כנגד מוקדון בכלל, וקסנדרוס בפרט. דמטריוס נבחר למנהיגה הצבאי של הליגה והחל לנוע צפונה מתוך כוונה למחוץ את קסנדרוס אחת ולתמיד. קסנדרוס אשר נדחק לפינה ניסה באופן נואש להגיע להסכם עם אנטיגונוס. אך אנטיגונוס התעקש על כניעה ללא תנאי.{{הערה|שם=גרין|1=Peter Green, Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age [Berkeley: University of California Press, 1990], 34.}} ייתכן כי דווקא בנקודה זו, כאשר נראו השניים חזקים ביותר מאי פעם, טמון היה רגע מפלתם.
 
====קרב איפסוס====
{{ערך מורחב|קרב איפסוס}}
כדי להקים קואליציה נגד אנטיגונוס ודמטריוס, לקסנדרוס לא נשארה כל ברירה מלבד פניה למלכים החזקים, תלמי, [[ליסימכוס]] וסלאוקוס.{{הערה|Peter Green, Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age [Berkeley: University of California Press, 1990], 34.שם=גרין}} הקואליציה שמטרתה הראשונית הייתה לגונן על קסנדרוס מפני שאיפותיו של אנטיגונוס ביוון, הפכה ל"ברית צבאית שנועדה להביס את אנטיגונוס אחת ולתמיד".{{הערה|שם=גולן 98}} באביב 302 לפנה"ס החלה המערכה בין הדיאדוכים. סלאוקוס נע משטחו לכיוון מערב בו בזמן שליסימכוס חצה את הדרדנלים אל תוך אסיה הקטנה. נדמה שהמהלך תפס את אנטיגונוס הזקן בהפתעה, כשהוא היה שקוע בהכנות לפסטיבל ראוותני באנטיגוניה. הוא מיהר לזנוח הכל ויצא אל מערב אסיה הקטנה עם הצבא שהיה זמין לו באותה עת, משום שהעריך נכונה שבמערכה זו יפול הפור. דמטריוס הוזעק לסיוע מן הזירה האירופית בה היה שקוע בסדרת פעילויות צבאיות מוצלחות.{{הערה|שם=גולן 99|דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, עמ' 99.}}
 
אנטיגונוס קיווה להביס את צבאות ליסימכוס ופריפילאוס לפני שיתאחדו אלו עם צבאות בעלי בריתם המגיעים מן המזרח. כבר באביב 301 לפנה"ס חברו צבאות דמטריוס ואביו אך לא הצליחו למנוע את כינוס כוחות הקואליציה העוינת.{{הערה|שם=גולן 99}} במהלך הקרב הוביל דמטריוס מתקפת פרשים מוצלחת, אך נסחף כל כך בהתקדמותו בעקבות פילי המלחמה של סלאוקוס עד שניתק מגוף הצבא המרכזי. לאחר מכן, כבר לא יכול היה לחזור בזמן לעזור לאביו, אשר נפצע פצעים אנושים. במצב שבו דמטריוס היה מנותק וללא יכולת לסייע לאנטיגונוס, הקרב היה אבוד. כך עבר מן העולם אנטיגונוס בן השמונים ואחת כשהוא רכוב על סוסו ונלחם בשדות המערכה של איפסוס.{{הערה|1=[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plut.+Demetr.+29&fromdoc=Perseus%3Atext%3A2008.01.0040 פלוטרכוס, דמטריוס 29]}} דמטריוס נמלט עם קומץ ניצולים שהיו עמו חזרה לבסיסו באפסיס. מלבד הישגיו בקפריסין וכמה ערי חוף בודדות, נשאר לו רק הצי שאנטיגונוס טיפח. מנצחי הקרב חלקו ביניהם את שטחיו של אנטיגונוס.{{הערה|שם=פלוטרכוס 2|1=[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plut.+Demetr.+30&fromdoc=Perseus%3Atext%3A2008.01.0040 פלוטרכוס, דמטריוס 30]}}{{הערה|דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, עמ' 100.}}
 
===חיים עצמאיים===
שורה 134:
====דמטריוס באתונה-סיבוב שלישי====
 
לאחר 20 שנות שלטון במוקדון נפטר קסנדרוס. עם מותו לטש דמטריוס את עיניו לאתונה. הוא לא שכח את העלבונות שהטיחו בו האתונאים לאחר קרב איפסוס. אתונה הייתה נתונה במחלוקת פנימית קשה בין סיעותיה השונות. הסיעה הדמוקרטית פנתה לדמטריוס לעזרה בשם החזרת החירות היוונית. הוא לא יכול היה לצפות למתנה טובה מזו. בשנת 296 לפנה"ס הגיע "הצר על ערים" לאתונה וצר עליה. הוא הדף את ניסיונות הצי התלמי לעזור ללאכריס, הטיראן של אתונה, ונכנס בשערי אתונה בשנת 295 לפנה"ס. הוא נכנס לאתונה בתהלוכת ניצחון, למרותאף על פי שהיה קיים צו דין מוות לכל מי שמעז אפילו להציע משא ומתן עם דמטריוס.
 
לאחר שכבש את העיר, ולאחר שכינס את האתונאים להיכל התיאטרון מול משמר חמוש, נאם בפניהם דברי הרגעה ומתינות. איש לא הוגלה או נרצח.
שורה 159:
נסיונות עזרה לתבאי מצד פירוס נהדפו על ידי דמטריוס. דמטריוס הפעיל במצור על תבאי מכונות מצור ובמיוחד את ההלופוליס (Helepolis) האימתנית אותה הפעיל במצור על רודוס, אך הישגי המצור היו מועטים וכמות הקורבנות בקרב חייליו הייתה רבה. בתסכולו וכעסו נהג בקשיחות עם חייליו ועם עצמו (דמטריוס נפצע בצווארו מרסיס [[קטפולטה]]) והיה אדיש לאבידות בקרב חייליו.{{הערה|1=[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plut.+Demetr.+40&fromdoc=Perseus%3Atext%3A2008.01.0040 פלוטרכוס, דמטריוס 40]}} התנהגות זו במהלך המצור על תבאי זכתה לגינוי מצד בנו, הנסיך הצעיר [[אנטיגונוס גונאטס]] וחייליו. בשלהי 291 או בתחילת 290 לפנה"ס נכנעה תבאי. למרבה ההפתעה נהג בה דמטריוס במתינות ובהתחשבות. רק מעטים ממנהיגי המרד הוצאו להורג ואחרים גורשו. דמטריוס הציב בעיר חיל מצב ושליט מטעמו.
 
בשנת 290 לפנה"ס נקרתה בפני דמטריוס הזדמנות לפעול הן כנגד ה[[איטולים]] (Aetolia) שמרדו בו והן כנגד פירוס מלך אפירוס. אשתו של פירוס שמאסה במנהגיו הפוליגמיים של בעלה וקנאה לנשותיו האחרות עזבה את פירוס ונמלטה לבית אביה מלך [[סירקוזסירקוזה|סירקוסאי]]. על רקע זה ועל רקע שינוי במדיניות החוץ של אביה היא הציעה לדמטריוס, שנחשב "האיש היפה ביוון",{{הערה|Peter Green, Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age [Berkeley: University of California Press, 1990], 126.}} את ידה. כנדוניה היא הביאה את האי [[קורפו|קורקירה]] בעל הנמל הימי. דמטריוס לא התמהמה במתן תשובה חיובית להצעה והפליג לקורקירה.
קורקירה יכולה הייתה להיות עבורו בסיס ימי ממנו יצא להתקפות הן על האיטולים והן על פירוס. קודם לכן עבר דמטריוס באתונה שם שרו לו האתונאים את המנון ה"אבר-גבר" (Ithyphallus) המהלל את דמטריוס כאל ממשי בשר ודם שלא כאלים אחרים רחוקים ובלתי נראים. האתונים האיצו בו לפעול נגד האיטולים. הצרוף של הסטטוס האלוהי עם קריאה למלחמה נגד האיטולים אינה מקרית והיא נועדה להציג את המלחמה כמלחמת קודש.
 
בשנת 289 לפנה"ס פלש דמטריוס לאיטוליה והתקדם צפונה לתוך אפירוס, בעודו משאיר חלק מצבאו מאחור להמשך הביזה. פירוס חש לעזרת האיטולים, ניצל את פיצול צבאו של דמטריוס, הביס אותו ואף שבה 5000 מחייליו. מסע מלחמה זה היה אסון לדמטריוס ומכה ממנה לא התאושש עוד. הוא נפל למשכב בפלה (Pella).{{הערה|שם=פלוטרכוס 3|1=[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plut.+Demetr.+43&fromdoc=Perseus%3Atext%3A2008.01.0040 פלוטרכוס, דמטריוס 43]}}
פירוס ניצל את עובדת מחלתו של דמטריוס ופלש למוקדון כפעולת עונשין שמטרתה ביזה, אך משלא נתקל בהתנגדות ואף זכה בתמיכת המקדונים המשיך במסעו וכבש את [[אדסה (יוון)|אדסה]] (Edessa) . למרות מחלתו הצליח דמטריוס לגייס צבא גדול ופירוס נאלץ לעצור את התקדמותו ולהגיע עמו להסכם.
 
בדרכו האפיינית, במקביל לעיסוקיו בבעיות פנים מקדוניים עיני דמטריוס היו נשואות כבר למזרח. למימוש שאיפותיו במזרח החל דמטריוס להקים צבא ענק בן 98 אלף חיילי רגלים, 12 אלף פרשים וצי בן 500 אניות.{{הערה|1שם=[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plut.+Demetr.+43&fromdoc=Perseus%3Atext%3A2008.01.0040 פלוטרכוס, דמטריוס 43]3}} גודל המאמץ הצבאי והימי היווה איום על יריביו ונטל כספי כבד על נתיניו. דמטריוס האיץ מאד את טביעת מטבעות כדרך למימון ההוצאות הכרוכות בהקמת הצבא ובנית האניות. האיום שהיוו תוכניותיו של דמטריוס הניעו את יריביו, תלמי, ליסימכוס וסלאוקוס, לחבור לפירוס ולהגיע להסכם משותף להפלת דמטריוס. בעקבות ההסכם המשותף הגיעה הפעולה המשותפת. באביב 287 לפנה"ס פלש תלמי לאיי יוון על מנת לעוררם למרידה בדמטריוס. ליסימכוס פלש למוקדון וכבש את [[אמפופוליס]] Emphipolis שבה הייתה המטבעה הראשית של דמטריוס. פירוס שזנח את ההבנות שהגיע אליהן עם דמטריוס פלש למוקדון ממערב וזכה לאהדת המקדונים.
 
דמטריוס שעסק אותה עת ביוון בפיקוח על בנית ציו, השאיר את בנו אנטיגונוס גונאטס ביוון ומיהר למוקדון. חייליו המקדוניים של דמטריוס מרדו בו בהעדיפם מלך זר אך אהוד על פני מלך מקדוני לא פופולרי. הם התעמתו איתו ותבעו ממנו לעזוב את המחנה. דמטריוס הבין שאיבד כל תמיכה במחנהו וחמק בחשאי ל[[קסנדריה]] (Cassandreia) רק כדי לגלות שאשתו פילה נטלה את חייה בשתיית רעל מרוב יאושה וצערה על מפלתו. דמטריוס המשיך לנוע ביוון עם קומץ ידידים כדי לגייס תמיכה. פירוס מלך אפירוס הוכרז כמלך מוקדון על ידי אסיפת החיילים המקדונים במאי 287 לפנה"ס.
שורה 171:
====שוטטות ביוון====
 
בתום שבע שנות מלכות איבד דמטריוס את כתר מוקדון. חייליו בגדו בו והוא נמלט מהמחנה בבגדי שחקן תיאטרון. מי שקודם היה נערץ כאל חי התהלך כעת בערי יוון כאחד מפשוטי העם, נעדר סממני מלכות וניסה לקושש ידידים ותומכים, לכנס צבא ולאסוף את שברי ממלכתו. כמה חודשים של גיוס תמיכה בערים היווניות נתנו תוצאות. מדהים היה לראות כמה נשארו נאמנים לו, אפילו כאשר היה נדמה שהכל כבר אבוד. חיש קל נכנס עם צבא שכירי חרב אל מרכז יוון והחזיר לתבאי את עצמאותה. לאחר מכן נכנס לפלופונסוס וכנראהונראה שביסס עצמו בקורינתוס בעוד פירוס וליסימכוס עסוקים היו בחלוקת שלל מלחמתם.{{הערה|Peter Green, Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age [Berkeley: University of California Press, 1990], 128.}}
 
המרירות של הסיעה הדמוקרטית באתונה שנשמרה על אש קטנה כל השנים, רתחה לבסוף. לשמע ההתפתחויות במוקדון קמה הסיעה האנטי-מקדונית והמרידה את העיר. למרותאף על פי שחיל מצב מקדוני שלט על העיר האתונאים הסירו את פקידיו הרשמיים של דמטריוס ממשרתם, ביטלו את הכיבודים האלוהיים לכבודו ובחרו לעצמם [[ארכונים]] כמסורתם. הם צרו על המוצב שם ישב חיל המצב המקדוני, הסתערו והשתלטו עליו. בהתקפה זו נהרג הגיבור [[לאוקריטוס]] שהיה הראשון לעבור את החומות אל תוך המוצב.
 
דמטריוס הצליח בהדרגה לכנס צבא ואניות והופיע לפתע באתונה עם צבא גדול בהרבה ממה שציפו לו האתונאים. בבהלה הזעיקו את פירוס ותלמי בעוד דמטריוס צר על אתונה פעם שנייה. הפילוסוף [[קראטס]] נשלח על ידי האתונאים לדון עם דמטריוס על הסכם. נוכח צבאו ההולך ומתקרב של פירוס, וכן הצי התלמי, הסכים דמטריוס להסכם שלום בשנת 287 לפנה"ס.{{הערה|Peter Green, Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age [Berkeley: University of California Press, 1990], 128-129.}} הוא ידע שהוא מבודד מבחינה מדינית ומוגבל באמצעיו הכספיים והצבאיים. הוא השאיר את בנו אנטיגונוס גונאטס בראש צבא של אחד עשר אלף שכירים למשול על הערים שנותרו בידיהם ביוון, ובאותה שנה התחיל בסדרה של פלישות אל תוך שטחיו של ליסימכוס. ערים נוספות ביוון הצטרפו אליו מרצון או מאונס. בעימותים עם צבא בנו של ליסימכוס [[אגתוקלס]] נכבשה [[סרדיס]]. העיר מילטוס פתחה את שעריה בפניו, אך מעטות הערים שנהגו כך.
שורה 202:
 
דמטריוס היה פוליגמיסט שרדף אחרי נשים רבות בעת ובעונה אחת בניגוד לאביו שהיה מונוגמיסט. דמטריוס נשא חמש נשים. החשובה והמכובדת מביניהן הייתה פילה (Φίλα), שהייתה מבוגרת ממנו ולה נישא נישואים פוליטיים בעצת אביו אך בחוסר רצון.{{הערה|1=[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plut.+Demetr.+14&fromdoc=Perseus%3Atext%3A2008.01.0040 פלוטרכוס, דמטריוס 14]}}
פילה הייתה בתו של [[אנטיפטרוס (גנרל)|אנטיפטרוס]] (Antipatros) ואלמנתו של [[קרטרוס]]. בתם [[סטרטוניקה הראשונה]] (Στρατoνίκη) נישאה לסלאוקוס הראשון ניקטור ואחר כך לבנו אנטיוכוס הראשון סוטיר (Antiochus soter). בנם אנטיגונוס השני גונאטאס (Antigonos Gonatas) היה למלך מוקדון. לאחר שסולק דמטריוס מכס מלכותו במוקדון נטלה פילה ברוב ייאושה וצערה את חייה בנטילת שיקוי מורעל.{{הערה|1=[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plut.+Demetr.+45&fromdoc=Perseus%3Atext%3A2008.01.0040 פלוטרכוס, דמטריוס 45]}} אישה משמעותית בחייו, שלה מעולם לא נישא הייתה לאמיה (Lamia) אותה שבה לאחר קרב [[קרב סלמיס שבקפריסין (306 לפנה"ס)|קרב סלמיס שבקפריסין]]. לאמיה, גם היא מבוגרת ממנו, הייתה מפורסמת בפריצותה ובנגינתה בחליל. דמטריוס נפל שבי בקסמיה הנשיים עד כדי כך שהיותו כרוך אחריה הפך למשל ושנינה בפי כל.{{הערה|1שם=[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plut.+Demetr.+17&fromdoc=Perseus%3Atext%3A2008.01.0040 פלוטרכוס, דמטריוס 17]}} אשתו החמישית הייתה פתולמאיס בתו של [[תלמי הראשון]] ו[[אורידיקה (בת אנטיפטרוס)|אורידיקה]] בת [[אנטיפטרוס (מצביא)|אנטיפטרוס]].
 
==מורשתו של דמטריוס==
שורה 211:
הייתה זו דת פוליטית שמקורה בשאיפות פוליטיות ולא ברגשות דתיים כלשהם. היתרונות הפוליטיים באלההת דמטריוס לא נעלמו מעיני השליט וגם לא מעיני הסוגדים לו. האמונה באלים האולימפיים הייתה בשקיעה ולחלל זה חדר פולחן השליט. לא האמונה האולימפית ואף לא פולחן השליט החי הציעו ישועה אישית, חיי נצח או אמות מידה מוסריות. ההבדל ביניהם הוא בכך שבן התקופה יכול היה להאמין בעוצמתם וגדולתם של האלים האולימפיים אך לראות את עוצמתו וגדולתו של השליט החי. יותר מכך, לשליט החי היו יכולות שלאל לא היו כגון מתן אוכל בתקופות רעב, הגנה, עזרה לנצרכים או שחרור מעול שעבוד.
 
פלוטארכוס הביע את מורת רוחו מאלההת שליטים, באומרו שאנשים נבונים שמסתכלים על הפסלים של השליטים האלים לא מתרשמים מאלוהותם אלא ממעשיהם והישיגהם.{{הערה|1שם=[http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Plut.+Demetr.+30&fromdoc=Perseus%3Atext%3A2008.01.0040 פלוטרכוס, דמטריוס 30]2}}
 
פולחן השליט לא ביטא התנשאות אישית. דמטריאס לא חשב לרגע שהוא אל, אבל הבין היטב את היתרונות הפוליטיים של פולחן השליט החי.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/דמטריוס_פוליורקטס"