מימוש עצמי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
עריכה
שורה 4:
== התאוריה ההומניסטית פנומנולוגית ==
ל[[תאוריה]] זו של [[קרל רוג'רס]] ישנם שלושה עקרונות: [[הומניזם]], [[פנומנולוגיה]] ו[[הוליזם]].
* '''הומניזם= - ''' [[תפיסה]] המעמידה את האדם במרכז. רוג'רס האמין כי האדם הינו טוב מטבעו, והוא מסוגל לשלוט בגורלו ולכוון את חייו לקראת הגשמה עצמית ומימוש עצמי. לפי רוג'רס, התנהגויות אנטי חברתיות חורגות מטבעו האמיתי של האדם, כיוון שכאשר אדם חי בתנאים מתאימים - הוא מתפתח ליצור טוב וחברתי.
* '''פנומנולוגיה= - ''' הדגשת החוויה ה[[סובייקטיביות|סובייקטיבית]] כגורם מרכזי בהבנת התנהגות האדם. ההנחה הבסיסית של רוג'רס היא שכל אדם תופס את ה[[גירוי|גירויים]]ים והמאורעות בחייו באופן שייחודי לו, ובהתאם לעולמו האישי, לניסיונו, לדעותיו, לרצונותיו וכו'. אם כך אין מציאות [[אובייקטיביות|אובייקטיבית]], אלא יש [[חוויה]] אשר נתפסת באופן סובייקטיבי על ידי אנשים שונים, כך שכדי להבין אדם - יש לנסות ולראות את המציאות כפי שהוא תופס וחווה אותה.
* '''הוליזם= - ''' תפיסת האדם כ[[ישות]] שלמה שאינה ניתנת להבנה על ידי ניתוח לחלקיקים, כיוון שבפירוק לחלקים מפספסים את החוויה השלמה כפי שחווה אותה האדם, כלומר במקרה של אדם, השלם הוא יותר מסכום חלקיו.
 
=== מימוש עצמי כמניע מרכזי ===
הנטייה למימוש עצמי היא מולדת, אמנם האופן בו נפתח וננצל אותה תלוי באדם עצמו ובסביבתו. במימוש עצמי נכללים [[הנעה#סוגי מניעים|מניעים פיזיולוגיים]] (של קיום פיזי), מניעים חברתיים, מניעים תרבותיים ומניעים של צמיחה אישית. על פי הגישה ההומניסטית פנומנולוגיה ותפיסתה, האמין רוג'רס כי המימוש העצמי הוא המניע המרכזי לצמיחה אישית ולפיתוח הכישורים האישיים בצורה הטובה ביותר. הנטייה למימוש עצמי היא הכוח המרכזי אשר מניע אותנו, או במילים אחרות: המימוש העצמי אחראי לפיתוח כל האפשרויות הטמונות ביחיד. בעוד שהקיום הפיזי משותף לכל בני האדם, הצמיחה האישית היא ייחודית לכל פרט, בהתאם לשאיפת ההתקדמות שלו. שאיפה זאת היא שמובילה להישגים. על פי רוג'רס, האדם שופט כל אירוע או חוויה בהתאם למידה שהם מקרבים אותו אל המימוש העצמי שלו, כאשר האדם יודע באופן מולד ביולוגי מה טוב בשבילו ומה מקרב אותו למימושו העצמי, כך שאם האירוע או החוויה מקרבים אותו למימושו העצמי – הוא חש סיפוק. לעומת זאת, אירוע או חוויה אשר מרחיקים את הפרט ממימושו העצמי – גורמים ל[[אכזבה|תחושת אכזבה]]. המדד להצלחה הוא ההשוואה שעושה האדם ביחס לעצמו וביחס לפוטנציאל האישי שלו. על פי תפיסתו של רוג'רס, כל מה שהאדם עושה הוא עושה במטרה להרחיב את העצמי שלו ולממש אותו. כדי להתקרב למימושו העצמי, חייב האדם לקבל שני תנאים מתאימים להתפתחותו:
* '''חופש ולא הפקרות,''' הורים צריכים לתת לילד את החופש להיות הוא עצמו ולבחור את בחירותיו, אך החופש צריך להיות תחום בגבולות מסוימים – אחרת זוהי הפקרות.
* '''הערכה חיובית בלתי מותנית,''' הערכה חיובית היא קבלת [[כבוד]], [[הערכה]], [[הכרה]] ו[[אהבה]] מצד אחרים משמעותיים (כמו ההורים). רוג'רס האמין, כי הערכה חיובית מותנית מזיקה להתפתחות אישיותית תקינה. הערכה חיובית זוהי ההערכה שההורים נותנים לילדם, ואילו רק בתנאי שהילד מתנהג בהתאם לציפיותיהם. במצב כזה הילד פועל על מנת לרצות את הוריו, ולא בכדי לממש את עצמו. כתוצאה מכך, הילד לא יתנהג בהתאם לעצמי האמיתי שלו ויתרחק מהגשמת מימושו העצמי. לפיכך על ההורים לתת לילד הערכה חיובית בלתי מותנית, שהיא הערכה ללא תנאים כלשהם, בלי "אם" או "אבל", רק מעצם היות הילד יצור אנוש יקר ובן להוריו. ילד אשר גדל באווירה עקרונית של כבוד וקבלה והערכה חיובית בלתי מותנית, יפתח [[אישיות]] תקינה ויתקדם לכיוון מימושו העצמי. ילד כזה מפתח דימוי עצמי בריא, הערכה עצמית חיובית וכובש בעזרתם יעדים בדרך למימוש עצמי.
 
=== העצמי ===
התאוריה של רוג'רס מכונה תיאורית העצמי, והעצמי (self) הוא מושג עיקרי בה:
'''self= - ''' מבנה מאורגן ויציב של תפיסות הפרט את מאפייניו, את היחסים בינו לבין אחרים ותפיסותיו את הממדים השונים בחיים והערך שהאדם מייחס לתפיסות אלה. העצמי מורכב מעצמי ריאלי ועצמי אידאלי:
* '''עצמי ריאלי-''' תפיסות האדם את עצמו בהווה.
* '''עצמי אידאלי-''' תפיסות האדם את עצמו כפי שהוא רוצה להיות בעתיד.