גז פחמימני מעובה – הבדלי גרסאות

 

==הרכב ותכונות==

 

גפ"מ הוא דליק, אך חסר [[ריח]], ולכן בטרם השיווק לצרכנים מוסיפים לו ריכוז נמוך של [[אתיל מרקפטאן]] – חומר בעל ריח חזק ואופייני, המאפשר לבני אדם לזהות [[דליפת גז|דליפות]] ונזילות במערכת האחסנה וההולכה שלו.

===שוק הגפ"מ===

[[קובץ:LPG consumption israel 1970-2005.png|שמאל|ממוזער|250px|לאחר פתיחת שוק הגז לתחרות ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]], חלה עליה בשימוש היחסי בגפ"מ]]

 

בשנת [[1990]] יושמה רפורמה בענף הגז, במסגרתה נפתח השוק לספקים נוספים, והוסר הפיקוח על המחירים. במגזר ה[[תעשייה|תעשייתי]] וה[[חקלאות|חקלאי]] אכן התפתחה תחרות בין הספקים, שהוזילה משמעותית את המחיר לצרכן. לעומת זאת, במגזר הביתי דווקא עלו המחירים, ובעקבות זאת הוחזר הפיקוח על המחירים במגזר זה. הפיקוח הוסר שוב בשנת [[1995]] וכיום מפקח משרד התשתיות על נושאי בטיחות בתחום, ועל הרישוי של חברות הגז, אך לא על מחיר הגפ"מ לצרכן.

 

* חברת פזגז – כ-600,000 מנויים.

* חברת אמישראגז – כ-550,000 מנויים.

הסבת כלי רכב להנעה בגז פחמימני מעובה (או בקיצור '''הסבה לגז'''), אפשרית כיום בישראל אך ורק לרכבים ממונעי בנזין. לאור ערכי פליטות זיהום האוויר הנמוכים יותר של גפ"מ בהשוואה לבנזין ולדיזל, החליטה ממשלת ישראל (בדומה למרבית ממשלות ה OECD) להטיל מס בלו מופחת על הגפ"מ ובכך לעודד את השימוש בו. יש לציין כי על פי תקן 5202 תחנות לתדלוק הרכב בגפ"מ המיועד לכלי רכב (אוטומטיבי) חייבות למכור גפ"מ באוקטן גבוה ואיכותי יותר, ולפיכך בישראל הגפ"מ הנמכר לשימוש כלי רכב הינו גפ"מ מיובא וברובו הגדול אינו תוצר של תזקיקי נפט.

 

ההערכה היא כי מספר כלי הרכב בישראל הממונעים בגפ"מ אוטומטיבי עולה על 20 אלף ומהווה כ-1% מכלי הרכב.

 

 

==קישורים חיצוניים==

 

==הערות שוליים==