משכילים מוקדמים – הבדלי גרסאות

קבוצה אחרת של משכילים מוקדמים היא של צעירים יהודים שנחשפו לעולם המדע וה[[תרבות]] האירופי של [[עידן האורות]]. חלקם היו סטודנטים שלמדו ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]] באירופה, שהלימוד בהן הותר ליהודים בהדרגה החל מסוף [[המאה ה-17]]. סטודנטים אלה, ואחרים שנחשפו לעולם זה, עמדו על המרחק הרב שבין התרבות האירופית ובין היהדות במצבה אז, ופעלו כדי לגשר על הפער ולהכניס את המדע והתרבות האירופיים לתוך עולם היהדות. בין אישים אלה אפשר למנות את [[אהרון גומפרץ]], [[מרכוס הרץ]], [[יצחק אייכל]] בצעירותו ואחרים. בקבוצה זו ניתן למנות גם כמה מבעלי ההון היהודים באירופה, ובעיקר [[יהודי החצר]], שהיו נתונים גם הם להשפעת התרבות האירופית. דמות שעומדת באמצע בין שתי הקבוצות, שראשית חייה בעולם הלמדני-הרבני אך עיקר גדילתה בעולם התרבות והפילוסופיה של ברלין, היא דמותו של [[משה מנדלסון]], למעשה החשוב מבין המשכילים המוקדמים וחוליית המעבר אל תנועת ההשכלה המאורגנת.

 

 

בסוף שנות השבעים של המאה השמונה-עשרה ובתחילת שנות השמונים חל המעבר מעולמם של המשכילים המוקדמים אל פעולות מאורגנות וממוסדות של תנועת ההשכלה. מעבר זה חל בעיקר בדמותם של חיבורים כתובים, ובהם [[הביאור]] של מנדלסון, "דברי שלום ואמת" של נפתלי הרץ וייזל ובעיקר כתב העת "[[המאסף]]" שייסד וערך יצחק אייכל, וכן על ידי מוסדות כמו בית הספר "חינוך נערים" בברלין וחברות המשכילים בקניגסברג ובברלין. במזרח אירופה עוד נמשך עידן ההשכלה המוקדמת דור או שני דורות, עד שהגיעה גם לשם תנועת ההשכלה הממוסדת בדמותו של [[יצחק בר לוינזון]].