|
===הטיגר בקרב===
ב-23 ביולי 1942 הורה היטלר להקים בחופזה פלוגה ראשונה של טיגרים ולשלחה לחזית ב[[לנינגרד]]. גדוד השריון הכבד ה-502 קיבל לידיו את ארבעת הטיגרים הראשונים, 4 במספר, ואלו השתתפו בקרב לראשונה ב-29 באוגוסט; 2שניים מהטנקיםמהם הושבתו עקב בעיות מכניות בתמסורת אך תוקנו והוחזרו לשירות. להיטותו היתרה של היטלר להפעיל את הטיגרים גרמה לכך, שהם הופעלו בשטחים מיוערים וביצתיים, שלא התאימו לתנועת טנקים כבדים. ב-21 בספטמבר נכנס הגדוד ה-502 לקרב בשנית, ובמהלך הקרבובמהלכו נתקע אחד מהטנקים וחילוצו כשל בגלל אש האויב. הפיקוד הגרמני העליון אסר להשמיד את הטנק, אך לבסוף, ב-25 בנובמבר, נאלצו הגרמנים למלאלפוצץ אתאותו הטנק בחומר נפץ ולהשמיד אותו,ולהשמידו כדי למנוע את נפילתו לידי הסובייטים, ובכך הוא הפךהיה לטיגר הראשון שאבד בקרב. מאוחר יותר, ב-18 בינואר 1943, הצליחו הסובייטים לשבותלתפוס בשלמותו אתטיגר אחד הטיגרים שנתקע במהלך הלחימה. הטנק הובל במהירות למתחם [[קובינקה]] לבדיקות, שם בחנו אותו הסובייטים בדקדקנות{{הערה|1=Zaloga & Kinnear. '''KV-1&2 Heavy Tanks, 1939-1945''', Osprey Military Publishing 2001, עמ' 44. הסובייטים לא היו בטוחים בתחילה עד כמה משמעותי יהיה הטיגר בקרב כוחות השריון הגרמניים; מספר קצינים בכירים חשבו כי מדובר בדגם אבטיפוס.}}.
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 101I-554-0872-35, Tunesien, Panzer VI (Tiger I).jpg|שמאל|ממוזער|250px|טיגר בטוניסיה, 1943.]]
בעקבות נחיתת בעלות הברית בצפון מערב אפריקה, גרמניה שלחה גרמניה במהירות כוחות ל[[טוניסיה]] כדי לבלום גישה ל[[לוב]] ולמנוע מבעלות הברית בסיסים דרכם יוכלו לפלוש ל[[איטליה]]. גדוד השריון הכבד ה-501 נחת ב[[ביזרטה]] ב-23 בנובמבר 1942 יחד עם שלושה טיגרים בלבד, משום שעדיין היה בתהליך הצטיידות בטנק החדש עקב עיכובים בייצורו. בסך הכלהכול נשלחו 20 טיגרים נשלחו לטוניסיה, והם הוכיחו שהם חסינים כמעט לחלוטין לאש תותחי הטנקים ומתותחיותותחי הנ"ט של בעלות הברית{{הערה|1=Jentz, שם, עמ' 17-13.}}. הטנקים הללו אבדו בעקבות כניעת כוחות [[מדינות הציר|כוחות הציר]] בצפון אפריקה במאי 1943.
הפעם הראשונה בה נעשה שימוש משמעותי בטנקי טיגר היה במהלך מתקפת הנגד המוצלחת של [[אריך פון מאנשטיין|מאנשטיין]] באביב 1943 ([[קרב חרקוב השלישי]]), במסגרת קורפוס הפאנצר ה-2 של ה[[וואפן אס אס]]. כ-130 טיגרים הופעלו על ידי הכוחות הגרמנים בשלב הפתיחה של [[קרב קורסק|מבצע ציטדל]], ההתקפה הגרמנית במבלט קורסק. היטלר תלה תקוות רבות בטנק החדש, ולכן פתיחת המתקפה הגרמנית נדחתה במספר חודשים, כדי לאפשר יצורייצור מספר רב של טנקים חדישים (טיגר ו[[פנתר (טנק)|פנתר]]), שנועדו להוביל את המתקפה. הפיקוד הגרמני התכוון לנצל את הטיגרים כדי לפרוץ את מערכי ההגנה העמוקים של כוחות הצבא האדום בבליטתבמבלט קורסק, ולחסוך באבדות של הכלים המשוריינים הפחות ממוגנים שברשותו. במסגרת הקרב נעשה שימוש בטקטיקה שנודעה בשם '''פאנצרקייל''', כלומר "טריז משוריין". במסגרת טקטיקה זו הכלים המשוריינים הכבדים ביותר, הטיגרים או ה[[אלפנט (משחית טנקים)|אלפנטים]] היוו את חוד הטריז המשוריין, בעוד שהטנקים המוגנים פחות, מדגם [[פאנצר סימן 3]] ו[[פאנצר סימן 4]] נעו בעקבותיהם. בדרך זו הוטלה ההבקעה על הטנקים בעלי הכושר הרב יותר להנחית ולספוג את המהלומות הקשות ביותר. אף שהטיגרים היוו רק חלק קטן מכחמכוח השריון הגרמני בקורסק, הם רשמו הצלחות מרשימות כנגד השריון הסובייטי, בזכות החימוש העדיף והמיגון העבה שלהם, וגרמו אבדות כבדות לטנקים הסובייטיים. תותח ה-88 מ"מ של הטיגר היה מסוגל להשמיד את כל סוגי הטנקים הסובייטים בטווחי קרב של קילומטר וחצי ומעלה, בעוד תותחי ה-76.2 מ"מ בהם היו מצוידים הטנקים הסובייטיים, ושהיו גם תותחי הנ"ט הנפוצים ביותר בשימוש הצבא האדום, היו מסוגלים לחדור את שריון החזית של הטיגר רק מטווח קצר מאוד. כמעט כל הטיגרים שהופעלו בקרב קורסק נפגעו במהלכו וניזוקו בדרגות שונות של חומרה, אך רק חלק קטן מתוכם הושמדו לחלוטיןכליל.
הפיקוד הסובייטי ייחס חשיבות והערכה רבה לטיגרים, כפי שניתן ללמוד מכותרת עיתון סובייטי בזמן קרב קורסק: "הטיגרים בוערים"{{הערה|אורגיל, דאגלס. '''הטנק: עיונים בתולדות הטנק ובהתפתחותו''', הוצאת מערכות [[1980]], עמ' 185.}}, לכן המפקדים הסובייטיים השתדלו להילחם נגדם בתנאים שיקשו עליהם לנצל את יתרונותיהם במיגון ובחימוש, והתאימו לעתים את טקטיקת הלחימה שלהם להשגת מטרה זו. במהלך [[קרב פרוחורובקה]], למשל, הורה [[פאבל רוטמיסטרוב]], מפקד ארמיית המשמר המשוריינת החמישית הסובייטית, לטנקים שלו לנוע במלוא המהירות לכיוון הכוחות הגרמניים, כדי לסגור את המרחק בין הכוחות היריבים במהירות האפשרית, ולא לאפשר לטיגרים לפגוע בטנקים שלו מטווח רחוק. טקטיקה זו עלתה לכוחות הסובייטיים התוקפים במחיר יקר מאוד. קורפוס הפאנצר אס אס השני, שספג את עיקר מתקפת הנגד הסובייטית כלל בשלב זה 15 טנקי טיגר מבצעיים בלבד. מפקדים סובייטיים אחרים כמו [[רוקוסובסקי]] ו[[ואטוטין]] העדיפו להימנע מלחימה בשדה הפתוח נגד השריון הגרמני, והציבו את מרבית הטנקים שלהם ב"עמדות תובה" מוסוות, כדי לאפשר להם לפתוח באש על הטיגרים מטווח קצר ביותר, לפני שיתגלו על ידי האויב, ובכך להעניק להם סיכוי טוב יותר להתמודד מולם ולהשמיד אותם.
|
