מין ואופי – הבדלי גרסאות

לאחר דיון בנושא המיניות מקדיש ויינינגר פרק ל[[יהדות]], אותה הוא משווה עם נשיות. מכווןמכיוון שתפיסת העולם של האישה שווהזהה לזו של היהדות, מובן לדעתו שיששבמחקר העוסק במין ואופי יש לעמוד גם על הזהות היהודית במחקר העוסק במין ואופי. בפרק על היהדות ויינינגר מקשר ביןבינה לבין האישה ליהדות בנקודות דמיון. יהודים, הוא מסביר, הם סרסורים מטבעם מאותן סיבות שהנשים עסוקות בשקרים ובסרסור: הצורך להתמזג, להיטמע. ליהודי, בדומה לאישה, אין "אני" או ערך עצמי: היהודי להוט אחר תארים, אינוואינו מכבד את עצמו או את אבותיו. אין לו זיקה אמיתית לעברו: "העברעברו של היהודי הוא למעשה רק העתיד שלו". ויינינגר טוען כי הנחיתות החברתית ההיסטורית, היא לאאיננה רק עניין חברתי–היסטורי - אלא כי היהודים, כמו הנשים, רצו בזאתבה.

ויינינגר עצמו היה יהודי במקור, אך התנצר מספר חודשים לפני צאת ספרו לאור. הוא רחש שנאה לעקרון היהודי המקונןהמקנן בתוכו (עליו כתב בספרו) וישוניתן לשער שהספר והתנצרותו היו סוג של ניסיון ל"גאולה" מצידו.

הספר התקבל באדישות עם צאתו וזכה לביקורת צוננת. ויינינגר נותר ב[[וינה|ווינה]] ללא חברים וללא חברה נשית (ממנה הדיר את רגליועצמו בתקופה זו). "גאולתו" המדומה כשלה בידיו, וברשומותיו האחרונות כתב כי, "איש הגון, כאשר הוא חש בקלקלתו הגמורה, הריהו הולך מרצון לקראת המוות".

ואכן בלילה שבין ה-3 ל-4 באוקטובר 1903 שכר חדר (בבית שבו נפטר [[לודוויג ואן בטהובן]]). באותו ערב שלח מכתב אל אביו להודיע כי הוא מתאבד, וכך בחדר בו שכב – ירהוירה בעצמו.

אפשר לחלק לשתי דרכיםלשניים את השימוש בדעותיו של אוטו ויינינגר מצד ה[[אנטישמיות|אנטישמים]]. האחתהאחד - ניצול משנתו להגדרה מדעית של האופי השלילי היהודי. הדרךהשני השנייה היא- שימוש בהתאבדותו של אוטו ויינינגר כדוגמה לשנאה יהודית עצמית, ולפיכך כדוגמה לאי אפשרות הקיום המשותף בין היהודים לחברה.

הפילוסוף היהודי [[תיאודור לסינג]], אשר נרצח על ידי ה[[נאצים]] בשנת [[1933]], ניסה להסביר בספרו "השנאה היהודית העצמית" את יחסו של אוטו ויינינגר כלפי היהדות. לפי לסינג, אוטו ויינינגר הפך לקורבן של הרעיון, שהנפש קובעת את אופי האדם. זאת- אומרתכפי כמושנאמר בספרו, שלגם אוטוהאישה ויינינגרוגם אשרהיהודי "אישה"סובלים מקבילהמנטיות "ליהודי"לפחד והמנעות, בשניהם במעמקיבבסיס אופיים הטבעי טמון פחד והימנעות. לפי כךלפיכך תכונות שליליות אפשר למצוא לא רק בפרט, אלא גם בקבוצה ממוצא משותף - או, כמו שכותב ליסנג:לסינג, "אף בןלא אדם מעולם לאאחד שיחרר עצמו מכפייה שלמכפיית דמו"{{הערה|1=Theodor Lessing, '''Jüdischer Selbsthaß'''. 1930. pp. 91.}}.

ספרו של ויינינגר היה מאוד פופולרי בתחילת [[המאה ה-20]]., הפופולריותופופולריות הזאתזו תרמה רבות לפיתוח לרעיונותרעיונות אנטישמיים בשליש הראשון של המאה. אחת מהדוגמאות הבולטות לכך היא [[תיאודור פריץ]], כתב ומייסד [[הוצאה לאור]] אנטישמית "HAMMER", אשר חי בעיר [[לייפציג]]. פריץ השתמש רבות בקטעים מ"ממיןמין ואופי" ב-"Jüdische Selbstbekenntnisse" ("חשיפה עצמית יהודית", [[1929]]). שתי מהדורות של ספרו כללו 14 ציטוטים זהים מויינינגר. לפעמים פריץ משנההתאים את ההקשר של הציטוטים לפילשימושו הצורך.- לדוגמהלמשל, ב-בשנת 1943 פריץהוא מנסההשמיץ להשמיץקביעה היבט השלילישלילית של ויינינגר על האישה בהקשר ללנשים "האישההאריות הארית",- מהוזאת שהתאים מאוד לאידאולוגיה הנאצית.כיוון הםשהנאצים תקפו את הרעיונות האנטי-פמיניסטיים שלושל בטענהווינינגר, שהרעיונותשלטעמם הללו חוצציםחצצו בין הגבר והאישההארי האריים.לאישה הארית.

אף על פי כן הנאציםשהנאצים ביקרו את הגישה השוביניסטית של ויינינגר, דברהם זהציטטו לאאותו הפריעלרוב להםבביטויו להשתמש בביטויים אנטיהאנטי יהודים גזעניםוהגזעניים, כמו:

* קשר [[אנתרופולוגיה|אנתרופולוגי]] בין תכונות [[פיזיולוגיה|פיזיולוגיות]] של היהודים לאותם תכונות אצל [[הגזע הכושי]] (NEGROID) ומונגוליתוהמונגולי{{הערה|1=Weininger 1903,405}};

* ליהודים אין הבנה ברעיוןשל רעיון ה[[מדינה]] והאזרחות{{הערה|1=Weininger 1903 , 410-411}};

בספרו ויינינגר דן עלויינינגר ב"ייחודיות של יהודיות" כמצב שכלי. האידאולוג הנאצי [[אלפרד רוזנברג]] ניצלהציג את הבלבול והחוסרואת אכפתיותחוסר האכפתיות של ויינינגר כלפי זהותו היהודית כדוגמה המאפיינת את האופי היהודי. בספרו Dietrich Eckart : Ein Vermächtnis רוזנברג טען רוזנברג שבויינינגר היהדות היא "התלכדות בלתי נראית של זבל פטרייתי ... שהתקיימה מזמן קדום והתפשטה לכל רחבי העולם ... והיא המרכיב העיקרי של הרעיון, של טבע היהדות". בעיני רוזנברג, (ופה הוא מקביל לוינינגר) יהודי לא מסוגל לעלות למרומי הנפש של עצמו, מנגדלעומת אנשים שמוכנים להקריב עצמם למען גאולת הנפש (=כלומר, הארים). הרעיוןרעיון הזה רוזנברגזה מבטא במוסגיםרוזנברג במושגים פסאודו-מטאפיזיים סמויים, - אותו רעיוןהרעיון ש[[היטלר]] מבטאביטא בפומבי.

הנס ינק פון פראיינוולד (Hans Jonak von Freyenwald), בספרו "וידוי היהודי בכל הזמנים והארצות", הולך בעקבות פריץ ומשתמש בציטוטים והיבטיםובהיבטים של ויינינגר{{הערה|1=Hans Jonak Freyenwald, '''Jüdische Bekenntnisse aus allen Zeiten und Ländern''', 1941.}}. אחדאחת מהרמזים,ההשקפות שמעבירשמבטא פראיינוולד הואהיא ש"יהודים טשטשו גבולות וסוגים בין בני האדם ולכן הם נולדים כ[[קומוניזם|קומוניסטים]]"{{הערה|1=Freyenwald,1941,417}}. זאת- אומרתכלומר עםשעם הופעת היהודים, הקו המפריד בין "טוב" ל "רע" נעשה לא ברור,. הואפראיינוולד גםאף משווה בין יהודים וקומוניסטים שניהםבטענה ששניהם הורסים את המוסר. [[היטלר]] עשה מהיבטבהיבט זה אלמנטשימוש מרכזי בבניית [[אידאולוגיה]] נציונאל–סוציאליסטיתנאציונאל–סוציאליסטית בספרו "[[מיין קאמפף]]"( "Mein Kampf") .

השימוש בויינינגר אצל הכותבים האנטישמיים היה רחב ביותר מפניכיוון שזהשהוא היהשירת את מטרתם נוחנאמנה. אם היהודי המשכיל, שנחשב אף לגאון בדורו, מתבטא בצורה ביזיונית, משפילה, גועלית, מחרידה, מזעזעתמבזה ובשנאה רבה כלפי המקורזהותו שבזהותו -היהודית, מה מונע מאותם הכותבים להתבטא בצורה דומה? ביסוסגם רעיונותיוהעובדה שלשויינינגר ויינינגרניסח את משנתו בצורה מדעית הקלשירתה עליהם.אותם; לכן היהכך קל היה להעביר את המסר האנטישמי לאוכלוסייה, בדרכי תעמולה וגםוהשכלה דרךגם השכלהיחד. כאשר הנאצים השתמשו בדוגמתובכתביו של ויינינגר כדוגמה מובחרת, האידאולוגיה הנאצית הבליטה את האיאי יכולתהיכולת של יהודיהיהודי להתגבר על "דמו" בדרך שלבעזרת המרת דתו לנצרות. לפי העיקרון, שטמוןהמוצג בתורתו של ויינינגר, יהודי הממיר דתו לא מסוגל להיגאל מכווןמכיוון שאין לו נפש - אין לו אופי- הוא לא יכול להשתנות. מצד אחד וינינגר המיר דתו והפך להיות פרוטסטנטי, מצד שני הואואז התאבד - ובכך הראההוכיח שביהודישליהודי טמוןאין אייכולת יכולת לשנות אופי פנימי, לכןושמעשה התאבדותו היאלמעשה הוכחהמוכיח חד משמעיתאת לתורתותורתו. אי הצלחתו להשתלב, בעיני הנאצים, לא השאירה שום פתרון ליהודים להתחבר לסביבה.