גל הירש – הבדלי גרסאות

בשנת [[1982]] [[גיוס לצה"ל|התגייס לצה"ל]] והתנדב ל[[חטיבת הצנחנים|צנחנים]]. עבר את ה[[גיבושים בצה"ל|גיבוש]] ליחידות החטיבתיות והתקבל ל[[חטיבת הצנחנים#סיירת צנחנים|סיירת צנחנים]]. עבר מסלול הכשרה כ[[לוחם]], [[קורס מ"כים חי"ר]] ו[[קורס קציני חי"ר]]{{הערה|1=גל הירש, '''סיפור מלחמה סיפור אהבה''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]], [[2009]], עמוד 24, "המסע שלנו במסלול הסיירת החל. שמחתי גם שמרק לי, מי שקיבל אותי לצנחנים, מונה ל[[מפקד צוות|מפקד הצוות]] שלנו. בתוך זמן קצר מצאנו את עצמנו בלבנון, סמוך לביירות. צעירים מאוד וכבר בפעילות מבצעית שם. פעלנו בביירות, בהרי השוף, בג'בל ברוך, בדאמור ובמונטה ורדה, ובמקומות רבים נוספים. מרק ידע להיות אדם ומפקד. לימים, כשהודיע לי בנמל התעופה של ביירות בשיחה לבבית ליד הברזייה, כי הוא עוזב אותנו, הצטערתי צער גדול. מחליפו שי היה קפדן נוקשה ומקצועי, אך אני חב לו רבים מן הערכים שאותם אני נושא עד היום. הסיירת הייתה גורם משמעותי מאוד בתהליך הפיכתי למפקד, וממנה לקחתי את הגישה ה[[ספרטה|ספרטנית]], 'יש ספק - אין ספק', את המקצוענות, את הנחישות והקשיחות ללא גבולות, ואת הידיעה שאין משימה שלא אוכל לבצעה, כי הדברים תלויים בעיקר בי. עברנו במסלול הסיירת משימות כה קשות ומחשלות, עד שיצאתי משם אל קורס הקצינים ב[[בית הספר לקצינים של צה"ל|בה"ד 1]] כשניסיוני רב והביטחון העצמי שלי גבוה".}}, אותו סיים כחניך מצטיין. עם סיום הקורס שירת כמפקד צוות ב[[בית הספר לקצינים של צה"ל|בה"ד 1]] לפני שחזר לחטיבת הצנחנים, לתפקיד [[מפקד מחלקה|מפקד צוות]] בסיירת הצנחנים{{הערה|1=גל הירש, '''סיפור מלחמה סיפור אהבה''', הוצאת ידיעות אחרונות, [[2009]], עמוד 25, "באולם 206 המפורסם שב[[בית הספר לקצינים של צה"ל|בה"ד 1]] כונסו לשיחת פתיחה עשרות אנשי סגל הבסיס. [[שאול מופז|מופז]] הרצה על [[מבצע כותונת|פעולת]] סיירת הצנחנים ב[[סוריה]] במהלך [[מלחמת יום הכיפורים]], ולהפתעתי פנה אלי באופן אישי לפני כולם: 'גל הירש, אל תהיה מדוכדך. אתה תהיה [[מפקד צוות]] בסיירת הצנחנים.' לאחר הכינוס הזמין אותי למשרדו. עמדו דמעות בעיני. אבל הוא התעקש שאהיה מפקד צוות בבה"ד 1, אכשיר קצונה ואחר כך אחזור לסיירת. מופז גם רמז לי בחיוך שאחזור לחטיבת הצנחנים יחד איתו".}}. כמפקד צוות פעל עם חייליו בגזרת [[איו"ש]] ו[[דרום לבנון]]. באחד המבצעים בלבנון, בסמוך לכפרים יעטר וכפרא, התגלה הכוח שבפיקודו על ידי מחבלים. הירש וצוותו לחמו במחבלים תחת אש [[מרגמה|מרגמות]] ובסיוע [[בל AH-1 קוברה|מסוקי קרב]] ולעת ערב ניתקו מגע ושבו לשטח ישראל{{הערה|1=גל הירש, '''סיפור מלחמה סיפור אהבה''', הוצאת ידיעות אחרונות, [[2009]], עמ' 26–27, "במבצע הראשון טיפסנו לילה שלם על מצוק הצלחני בשקט, ובלוח זמנים מהיר הגענו אל מרחב המשימה. בשעות הבוקר המאוחרות התגלה הכוח, אינני יודע כיצד. במשך יום שלם תקפנו, בסיוע מסוקי 'קוברה', מחבלים שהתקרבו אל האזור שבו שהינו. אש תותחי המסוקים הייתה כה קרוב אלינו עד שצרורות עברו ממש בין לוחמי. האויב הוסיף להתקרב, המשכנו להסתייע במסוקים, וכשהחלה לרדת אש מרגמות בסביבתנו ניתקנו מגע והחלפנו מיקום. כך עד שעות החשיכה, אז שבנו ארצה".}}. בהמשך שימש כמפקד פלוגה בגדוד 202 של הצנחנים ובבה"ד 1. במאי [[1988]], כשעמד להתמנות למפקד ה[[חטיבת הצנחנים#חבלה מוצנחת|פלחה"ן]] בחטיבה, וכבר היה בחפיפה עם המ"פ הקודם, [[רוני אלשייך]], השתתף ב[[מבצע חוק וסדר]]{{הערה|{{nrg|עמיר רפפורט|מחקו את הכפר, מחקו את רון ארד|761/977|19 ביולי 2008||1|1}}}} כמפקד כוח עצמאי, והוביל את חייליו בלחימה בתעלות הקשר וכנגד העמדות המבוצרות שבנו המחבלים בכפר{{הערה|1= גל הירש, '''סיפור מלחמה סיפור אהבה''', הוצאת ידיעות אחרונות, [[2009]], עמ' 38-59}}. במבצע הרגו הצנחנים עשרות אנשי [[חזבאללה]] בעוד שלצה"ל היו שלושה הרוגים, ובהם אחד מחבריו הקרובים של הירש{{הערה|שם=עמוס הראל|{{הארץ|עמוס הראל|סופה הפתאומי של קריירה צבאית מבטיחה|1.1153220|12 בנובמבר 2006}}}}.