הטעיה (חוזה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏עקרונות בסיסיים: אם זאת->עם זאת
שורה 11:
==הוכחת הפגם==
* חוזה תקף - לשון החוק היא "מי שהתקשר ב''חוזה'' עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה...". אם כן, על מנת לטעון לעילת ההטעיה יש להוכיח תחילה קיומו של חוזה תקף בין הצדדים, וזאת על פי המבחנים המצויים בפרק א' לחוק החוזים.
 
* טעות - יש להוכיח קיומה של טעות, משמע, אמונה של צד לחוזה שאינה תואמת את המציאות{{הערה|שלו, שם, בעמ' 277; גישה זו אומצה בע"א 11/84 '''רבינוביץ נ' שלב''', פ"ד מ(4) 533, 541.}}. הטעות יכולה להיות כזו הנוגעת למצב עובדתי או חוקי, להוציא כזו שאינה נוגעת אלא בכדאיות העסקה. ישנן מספר דעות המפרשות ביטוי זה בדרכים שונות:
# טעות הנוגעת ל'''מצב הדברים בהווה או בעבר''' היא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה, משום שלגביה יש מקום לאמונה ברורה במצב דברים שגוי. זאת בשונה מטעות לגבי מצב דברים עתידי אשר, מטבעו, אינו ידוע בוודאות לאיש ואך טבעי לטעות לגביו{{הערה|גד טדסקי "טעות בכדאיות העסקה" '''משפטים''' יב 329, 332 (התשמ"ב)}}.
# טעות הנוגעת ל'''שווי הממכר''' היא טעות בכדאיות העסקה. להבדיל מטעות הנוגעת לתכונות הממכר או לתיאורו{{הערה|ע"א 838/75 '''ספקטור נ' צרפתי''' , לב (1) 231, 239 (1977).}}.
# טעות בנוגע ל'''סיכון שצד לחוזה לקח על עצמו''', במסגרת הסיכונים שכל אדם לוקח בעת שהוא כורת חוזה, תחשב לטעות שאינה אלא בכדאיות העסקה. לעומת זאת, סיכון שצד לחוזה לא לקח על עצמו לא ייחשב כעניין שבכדאיות העסקה{{הערה|דניאל פרידמן "הסיכון החוזי וטעות והטעיה בכדאיות" '''עיוני משפט''' יד(3) 459, 465 -466 (1989).}}.
::גישה זו אומצה ב[[הצעת חוק דיני ממונות]], בה נכתב{{הערה|ס' 111 להצעת חוק דיני ממונות, התשע"א - 2011, ה"ח הממשלה 700.}}: " בסימן זה - 'טעות' - בין בעובדה ובין בדין, ''למעט טעות שהסיכון לגביה מוטל על הטועה''.
* הטעיה - יש להוכיח כי הצד השני לחוזה או גורם מטעמו הטעה את עמיתו. ניתן לטעון לכך בשתי דרכים:
# במעשה - כלומר הצד השני לחוזה נקט בפעולה אקטיבית על מנת לגרום לכך שעמיתו לחוזה יטעה בנוגע למצב הדברים הקיים במציאות. כלומר, הוא עצמו פעל על מנת ליצור מצג עובדות שקרי אשר יטעה את עמיתו.