קופטית – הבדלי גרסאות

'''קופטית''' הוא שם [[דיאלקט|ניב]] של ה[[שפה]] ה[[מצרית קדומה|מצרית הקדומה]]. שפה זו כתובה בכתב מיוחד הקרוי '''הכתב הקופטי''', המצוי עדײןעדיין בשימוש בספרי ה[[תפילה]] של [[הכנסייה הקופטית]]. שם השפה נובע מ"קופטים", שם ה[[נוצרים]] תושבי מצרים שמוצאם מ[[מצרים העתיקה|המצרים הקדמונים]], ששמם קשור לשם "אגיפטוס" (Egyptos), הכינוי היװניהיווני העתיק למצרים. ב[[עברית משנאית]] - נקראה הקופטית "גיפּטית"{{הערה|[[מסכת שבת]] [[S:שבת קטו א|קטו א]], [[מסכת מגילה]] [[S:יח א|יח א]]‏}}. הכינוי "קופטית" ב[[עברית מודרנית|עברית המודרנית]] - הושפע מכינוי הקופטית בשפות מודרניות זרות.

==היסטורײתהיסטוריית השפה והכתב==

מקורו הקדום של הכתב הקופטי הוא במאה השנייה לפנה"ס, כשהשפה ה[[יוונית]] הפכה לנפוצה בתקופת בית תלמי ולכן רוב המשכילים ידעו לכתוב ולדבר יװניתיוונית כשפה שנייה. כהני ה[[דת]] העתיקה של מצרים שהתפרנסו ממכירת קמעות והורוסקופים מצאו שאין ביקוש לסחורתם, משום שאיש פרט להם לא ידע לקרוא את ה[[כתב דמוטי|כתב הדמוטי]] בו כתבו עד אז את השפה המצרית. לפיכך, החלו אלה לכתוב את השפה המצרית שבקמעות ב[[אלפבית יווני|כתב היװניהיווני]], שלהן הוסיפו תווים נוספים שהושאלו מן הכתב הדמוטי עבור [[עיצור]]ים שאינם קיימים ביװניתביוונית. בהדרגה צומצם מספר תווים אלו והתוצאה הייתה צורת כתב תקנית חדשה לשפה המצרית.

כאשר הפכה ה[[נצרות]] לדת המדינה בסוף המאה השנייה לספירה, חיפשו מנהיגי הכנסייה דרך להעביר מסר אחיד להמוני העם בשפתם. ה[[מיסיון|מיסיונרים]] ידעו לקרוא כתב יװנייווני, אך לא דמוטי. העם הפשוט לא ידע לקרוא כלל, אך דיבר מצרית. לפיכך, החלו אבות הכנסייה לכתוב את הטקסטים בשפה המצרית, אך בכתב יװנייווני, וכך יכלו המיסיונרים לקרוא ופשוטי העם להבין.

תחילה היה ניסיון לכתוב את השפה רק באלפבית היװניהיווני, אך במהרה התבררו חסרונות השיטה והוספו ששה תווים מן הכתב הדמוטי עבור הניב ה'''סהידי''' (Sahidic){{הערה|כנראה הכװנההכוונה לניב הצעידי, כלומר זה של דרום מצרים}} ושבעה תווים מן הכתב הדמוטי עבור הניב ה'''בוהאירי''' (Bohairic){{הערה|כנראה הכװנההכוונה לניב הבחרי, כלומר זה של צפון מצרים ואזור הדלתא}}.

באזורים שונים במצרים היו בשימוש ניבי מצרית שונים. ולכן נעשה ניסיון להורות את כתבי הקודש בניב ה"סהידי" הנײטרלי. ואכן, בהדרגה הפך ניב זה לבולט ביצירות הספרותיות של התקופה. אך במאה ה-11, כשהפטריארכיה הקופטית עברה מ[[אלכסנדריה]] ל[[קהיר]], הפך הניב ה"בוהאירי" אותו דיברו באזור הדלתא לשולט. כיום זהו הניב היחיד הקײםהקיים בשפה הקופטית בספרים.

נוהגים לתארך את המאה ה-5 לספירה כתחילת תור הזהב של השפה הקופטית. מבשרה היה הארכימנדריט סט. שנוטה (ϣⲏⲛⲟⲩⲧⲉ ,šenoute) שחי בשנים 348–466 לספירה. הוא הפך את השפה מכלי להעברת הוראות לנזירים, לשפה ספרותית בשימוש נרחב בשימוש הנזירים, שלטונות הכנסייה, האזרח הפשוט ואף פקידי ה[[ממשל]]. הכריזמה בה ניחן, הידיעה המעמיקה של השפה היװניתהיוונית בה שלט ומוחו היצירתי, ספקו לו את הכלים הנדרשים על-מנת לרומם את השפה הקופטית בתוכן ובסגנון לרמות ספרותיות שלא הגיעה אליהם עד אז ולא השתװתה אליהם מאז.

עם זאת, בפולחן עדײןעדיין היה שימוש רב בקופטית לצד היװניתהיוונית והיא המשיכה לשמש כשפת האיכרים וכהני הכנסייה. בתקופה זו החלו מלים חודרות מהשפה הערבית לקופטית.

רדיפות שליטים מוסלמײם שהחלו מיד לאחר כיבוש מצרים בידי האסלאם והתגברו אף יותר בגלל [[מסעי הצלב]] החישו את הדרדרות השפה. חלק מהקופטים התאסלמו, ואפילו בכנסייה החלה הערבית להחליף את היװניתהיוונית כשפה שנייה ובהדרגה הפכה לשפה ראשונה. קײמיםקיימים טקסטים מתקופה זו שבה מוצאים ערבית כתובה בכתב קופטי ובהדרגה חדר הכתב הערבי גם לטקסטים הדתײםהדתיים וכיום ספרי הקודש הקופטײם כתובים בכתב ערבי. בסוף המאה ה-17 חדלה השפה הקופטית להיות שפת דיבור.

במאה ה-19 נעשו ניסיונות לחדש את השפה שהתבטאו בחידוש השימוש בשפה בכנסיות וב[[דפוס|הדפסת]] כתבי הקודש מחדש בכתב הקופטי, אלא שבעקבות המהפכה במצרים ב-[[1952]] שלה היו שותפים קופטים צעירים, שבה הערבית להיות השפה והכתב הדומיננטיים והקופטית קײמתקיימת כיום רק בחלק מספרי התפילה. כיום, מלמדים את הילדים את השפה הקופטית מגיל צעיר, כדי שירכשו שפה זאת.