מנדרינית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
שימוש בתווים ײ װ ױ שלא בהקשר יידיש |
||
שורה 39:
=== שם ומיון ===
המונח העברי מקורו ב[[אנגלית]], שבתורו מגיע מ-mandarim ב[[פורטוגזית]], ומופיע כ-menteri ב[[מלאית]] מַנטְרין- ב[[סנסקריט]] ומקורו ב-满大人 (מַאן-דַּא-רֶן במנדרינית), שמשמעו שׂר. זהו למעשה תרגום של המונח הסיני
<!-- השמטתי מהתרגום את ההשוואה בין המשפט בטאיוואנית לזה שבמנדרינית כיוון שאינו שייך לנושא, לטעמי -->
שורה 47:
[[מנדרינית תקנית|המנדרינית התקנית]] היא [[שפה רשמית|שפתה הרשמית]] של [[הרפובליקה העממית של סין]] והן של [[הרפובליקה הסינית]] (טאיוואן) ומהווה, כמו כן, אחת מהשפות הרשמיות ב[[סינגפור]].
המנדרינית התקנית מבוססת על הדיאלקט המנדריני מאזור [[בייג'ינג]], דיאלקט זה נבחר לביסוס המנדרינית התקנית על ידי מומחי השפה בסין ושימש בפיתוחה בתחילת '''תקופת ה[[רפובליקה]] הסינית''' ([[1912]]-[[1949]]). מבחינה רשמית קיימות שתי גרסאות של מנדרינית תקנית מדוברת, אחת בשימוש בסין הקומוניסטית, ומכונה פּוּ-טוֹנְגּ-
תורת ההגאים של שתי הגרסאות מבוססת על הניב של בייג'ינג, אף כי זו של סין הקומוניסטית משתמשת גם במקורות נוספים. אך שתי הגרסאות הנלמדות בבתי הספר שונות למדי מהמנדרינית המדוברת, הכפופה להשפעות אזוריות, ושתיהן שונות אפילו מ[[הניב הבייג'ינגי]]. פּוּ-טוֹנְגּ-
הניב של בייג'ינג הוא בעל היגוי דל מבחינת גיוון פונטי (לדוגמה - ה[[עיצור]]ים הסופיים היחידים בכל הברה הם רק ng, n, r). מחסור פונטי זה הוביל לבעיה של ריבוי משמעויות למילים ויצר מצב שניתן היה להבינן רק לפי מקומן ב[[משפט (לשון)|משפט]] ולפי ההקשר הרעיוני. ייתכן כי בשל כך הוחל תהליך המעבר לשימוש במלים מרובות הברות גם בכתב. על כל פנים, במהלך [[המאה ה-20]] הפכה השפה המדוברת, הרב-הברתית, גם לשפת הכתיבה המקובלת.
שורה 62:
# ממשלות [[הרפובליקה העממית של סין|סין]], [[טאיוואן]] ו[[סינגפור]] מעודדות כל אחת את השימוש ב[[מנדרינית תקנית]] כשפה שנייה, כתוצאה מכך, דוברים ילידיים של ניבים סיניים שונים מתבלים את המנדרינית התקנית שבפיהם בצלילי הלשון המקומית.
המנדרינית נחלקת לשמונה קבוצות עיקריות: בייג'ינג, מנדרינית צפון-מזרחית, גִ'י-לוּ, גְ'יַאו-לְיַאו, ג'ונג-יְװֵאן, לַאן-יִין, דרום מערבית וגְיַאנְג-
בסין ובטאיוואן, באזורים המאוכלסים ב[[האן (קבוצה אתנית)|בני האן]] (הקבוצה האתנית הגדולה בסין) מלמדים מנדרינית תקנית החל מבית-הספר היסודי, ובשלב מסוים הופכת שפת הלימוד להיות מנדרינית בכל המקצועות. עם זאת הונהגו בטאיוואן מספר שעות לימוד בשבוע של שיעורים בשפה המקומית החל מאמצע שנות התשעים.
שורה 87:
לסימנים הסינים המופיעים בתעתיקים של שמות זרים יש כמעט תמיד משמעות משל עצמם, אלא שבתעתוק הם מעוקרים ממשמעות זו. כך למשל, הסימנים שמשמשים בשם "ישראל" - יִי-以 סֶה-色 ו-לְיֵה-列, משמעותם, בדרך כלל "על ידי", "צבע" ו"סידור בשורות". עם זאת קיימים מספר סימנים המשמשים בתעתיקים בלבד (כגון קַה 咖 ופֵיי 啡 המרכיבות את המילה הסינית ל"קפה").
בשל הסרבול של הכנסת מילים זרות לשפה, מקובל יותר לטבוע מילים חדשות מתוך המנדרינית מאשר לאמץ מילים זרות. כך למשל, המילה "טלפון" הושאלה בשנות העשרים כ"טֵה-לוּ-פֶֿנְג", אך מאוחר יותר הוחלפה בצירוף דְיֵן-
במהלך סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, בשל הקירבה הרבה בין הכתב הסיני לכתב ה[[קאנג'י]] היפני, שאלה המנדרינית מלים רבות מיפנית, כשאלו הושאלו במקור מלשונות אירופיות.
| |||