קופטית – הבדלי גרסאות

באזורים שונים במצרים היו בשימוש ניבי מצרית שונים. ולכן נעשה ניסיון להורות את כתבי הקודש בניב ה"סהידי" הנײטרליהנייטרלי. ואכן, בהדרגה הפך ניב זה לבולט ביצירות הספרותיות של התקופה. אך במאה ה-11, כשהפטריארכיה הקופטית עברה מ[[אלכסנדריה]] ל[[קהיר]], הפך הניב ה"בוהאירי" אותו דיברו באזור הדלתא לשולט. כיום זהו הניב היחיד הקיים בשפה הקופטית בספרים.

נוהגים לתארך את המאה ה-5 לספירה כתחילת תור הזהב של השפה הקופטית. מבשרה היה הארכימנדריט סט. שנוטה (ϣⲏⲛⲟⲩⲧⲉ ,šenoute) שחי בשנים 348–466 לספירה. הוא הפך את השפה מכלי להעברת הוראות לנזירים, לשפה ספרותית בשימוש נרחב בשימוש הנזירים, שלטונות הכנסייה, האזרח הפשוט ואף פקידי ה[[ממשל]]. הכריזמה בה ניחן, הידיעה המעמיקה של השפה היוונית בה שלט ומוחו היצירתי, ספקו לו את הכלים הנדרשים על-מנת לרומם את השפה הקופטית בתוכן ובסגנון לרמות ספרותיות שלא הגיעה אליהם עד אז ולא השתװתההשתוותה אליהם מאז.

באמצע המאה ה-7 נכבשה מצרים על ידי הערבים. השלטון הערבי אילץ את ה[[קופטים]] ללמוד [[ערבית]] על-מנת לשמר את מקום העבודה הציבורי שלהם. מדיניות זו שחקה בהדרגה את מספר קוראי הקופטית החילונײםהחילוניים שרובם היו עובדי ציבור ובני משפחותיהם. תוך מאה שנה נאלץ הבישוף סװרוססוורוס לכתוב את "תולדות הפטריארכים" ב[[ערבית]].

רדיפות שליטים מוסלמײםמוסלמיים שהחלו מיד לאחר כיבוש מצרים בידי האסלאם והתגברו אף יותר בגלל [[מסעי הצלב]] החישו את הדרדרות השפה. חלק מהקופטים התאסלמו, ואפילו בכנסייה החלה הערבית להחליף את היוונית כשפה שנייה ובהדרגה הפכה לשפה ראשונה. קיימים טקסטים מתקופה זו שבה מוצאים ערבית כתובה בכתב קופטי ובהדרגה חדר הכתב הערבי גם לטקסטים הדתיים וכיום ספרי הקודש הקופטײםהקופטיים כתובים בכתב ערבי. בסוף המאה ה-17 חדלה השפה הקופטית להיות שפת דיבור.