ארתור שפנייר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תמונות ודיון
שורה 30:
במאמרו האחרון, שהתפרסם בשנת [[1939]], בכרך האחרון של ה"ירחון להיסטוריה ומדעי היהדות", שם המחבר הוא "ארתור ישראל שפנייר"; זאת על פי התקנה בדבר שינוי שמות ליהודים (Die Zweite Verordnung zur Durchführung des Gesetzes über die Änderung von Familiennamen und Vornamen) מתאריך [[17 באוגוסט]] [[1938]], שחייבה כל יהודי גרמני ששמו אינו יהודי מובהק, להוסיף [[שם פרטי]] שני: "ישראל" לגברים ו"שרה" לנשים. בהקדמה לכרך מודה המערכת לד"ר א' שפנייר ולאנשים נוספים על עזרתם בקריאת ההגהות, שלא תמיד יכלו להגיע לכל המחברים – רמז לקשיי הזמן.
 
[[קובץ: spanier-postcard-side 1.jpg|שמאל|ממוזער|200px|גלויה ששלח שפנייר לדניאל גולדשמידט]]
בשנת 1939 החליט שפנייר לבקש [[מקלט מדיני|מקלט]] זמני ב[[אמסטרדם]], שבה חיו אחותו גרטרוד ואמו הלן (לבית להמן),{{הערה|1=אחותו של שפנייר היגרה להולנד לפני 1933. נראה שהאם הצטרפה אליה אחרי פטירת האב בשנת 1938.‏}} ולהמתין בה לקבלת אשרת הכניסה לארצות הברית.{{הערה|1=המידע בנוגע להגירה לאמסטרדם הוא על פי מאמרו של [[מיכאל מאיר]]. על פי [http://www.yadvashem.org/wps/portal/!ut/p/.cmd/cl/.l/iw?lang=iw המאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה] באתר [[יד ושם]], שפנייר גורש מברלין בתאריך 21 ביוני 1939. ייתכן שאין סתירה בין שני המקורות, ושפנייר אכן גורש מברלין, ובחר את אמסטרדם כיעד להגירה. באתר יד ושם מופיעה גם עדות של ד"ר חנה אופנהיימר (מכרה של שפנייר), שציינה את שנת 1942 כתאריך מותו של שפנייר. אולם על פי רוב המקורות שפנייר גורש מהולנד בשנת 1942, ונספה בשנת 1944 (ראו גם ההערה הבאה).‏}} באותו זמן היה בקשר הדוק עם [[אברהם יהושע השל]]. השל, שנכלל אף הוא בתוכנית ההצלה של ההיברו יוניון קולג', גורש מגרמניה לפני שקיבל אשרת כניסה לארצות הברית, והצליח להגיע ל[[אנגליה]]. באמצעות שפנייר שלח השל כסף ומזון לקרובי משפחתו שנותרו ב[[ורשה|וורשה]]. השל הצליח לבסוף לקבל אשרה וניצל, ואילו שפנייר לא זכה לכך, למרות מכתבי התמיכה בבקשתו מנשיא ההיברו יוניון קולג'. ה[[קונסול דיפלומטי|קונסול]] האמריקאי ב[[רוטרדם]] פסל אותו סופית כמועמד לאשרה, מפני שהיה ספרן ולא פרופסור. גורלו של שפנייר נחרץ. הוא עבד כמה שנים ב[[ספריית רוזנטליאנה]] באמסטרדם (כיום חלק מספריית [[אוניברסיטת אמסטרדם]]). בשנת 1942 נעצר וגורש לגרמניה, ולבסוף נשלח למחנה הריכוז [[ברגן-בלזן]], שם נספה ב-[[30 במרץ]] [[1944]], והוא בן 55.{{הערה|1=כל המקורות מציינים את שנת 1944 כתאריך מותו של שפנייר, אך באתר ההנצחה של [[יהדות הולנד|יהודי הולנד]] השנה היא 1945, ונראה שזו טעות.‏}}
 
בשנת 1939 החליט שפנייר לבקש [[מקלט מדיני|מקלט]] זמני ב[[אמסטרדם]], שבה חיו אחותו גרטרוד ואמו הלן (לבית להמן),{{הערה|1=אחותו של שפנייר היגרה להולנד לפני 1933. נראה שהאם הצטרפה אליה אחרי פטירת האב בשנת 1938.‏}} ולהמתין בה לקבלת אשרת הכניסה לארצות הברית.{{הערה|1=המידע בנוגע להגירה לאמסטרדם הוא על פי מאמרו של [[מיכאל מאיר]]. על פי [http://www.yadvashem.org/wps/portal/!ut/p/.cmd/cl/.l/iw?lang=iw המאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה] באתר [[יד ושם]], שפנייר גורש מברלין בתאריך 21 ביוני 1939. ייתכן שאין סתירה בין שני המקורות, ושפנייר אכן גורש מברלין, ובחר את אמסטרדם כיעד להגירה. באתר יד ושם מופיעה גם עדות של ד"ר חנה אופנהיימר (מכרה של שפנייר), שציינה את שנת 1942 כתאריך מותו של שפנייר. אולם על פי רוב המקורות שפנייר גורש מהולנד בשנת 1942, ונספה בשנת 1944 (ראו גם ההערה הבאה).‏}} בינואר 1940 שלח גלויה לידידו הקרוב, [[דניאל גולדשמידט]], ובה סיפר על ההמתנה לאשרת הכניסה (ראו תמונות משמאל).
[[קובץ: spanier-postcard-side 2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|צדה השני של הגלויה ששלח שפנייר לדניאל גולדשמידט]]
 
בשנתבזמן 1939שהותו החליט שפנייר לבקש [[מקלט מדיני|מקלט]] זמני ב[[אמסטרדם]], שבה חיו אחותו גרטרוד ואמו הלן (לבית להמן),{{הערה|1=אחותו של שפנייר היגרה להולנד לפני 1933. נראה שהאם הצטרפה אליה אחרי פטירת האב בשנת 1938.‏}} ולהמתין בה לקבלת אשרת הכניסה לארצות הברית.{{הערה|1=המידע בנוגע להגירה לאמסטרדם הוא על פי מאמרו של [[מיכאל מאיר]]. על פי [http://www.yadvashem.org/wps/portal/!ut/p/.cmd/cl/.l/iw?lang=iw המאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה] באתר [[יד ושם]], שפנייר גורש מברלין בתאריך 21 ביוני 1939. ייתכן שאין סתירה בין שני המקורות, ושפנייר אכן גורש מברלין, ובחר את אמסטרדם כיעד להגירה. באתר יד ושם מופיעה גם עדות של ד"ר חנה אופנהיימר (מכרה של שפנייר), שציינה את שנת 1942 כתאריך מותו של שפנייר. אולם על פי רוב המקורות שפנייר גורש מהולנד בשנת 1942, ונספה בשנת 1944 (ראו גם ההערה הבאה).‏}} באותו זמןבאמסטרדם היה בקשר הדוק עם [[אברהם יהושע השל]]. השל, שנכלל אף הוא בתוכנית ההצלה של ההיברו יוניון קולג', גורש מגרמניה לפני שקיבל אשרת כניסה לארצות הברית, והצליח להגיע ל[[אנגליה]]. באמצעות שפנייר שלח השל כסף ומזון לקרובי משפחתו שנותרו ב[[ורשה|וורשה]]. השל הצליח לבסוף לקבל אשרה וניצל, ואילו שפנייר לא זכה לכך, למרות מכתבי התמיכה בבקשתו מנשיא ההיברו יוניון קולג'. ה[[קונסול דיפלומטי|קונסול]] האמריקאי ב[[רוטרדם]] פסל אותו סופית כמועמד לאשרה, מפני שהיה ספרן ולא פרופסור. גורלו של שפנייר נחרץ. הוא עבד כמה שנים ב[[ספריית רוזנטליאנה]] באמסטרדם (כיום חלק מספריית [[אוניברסיטת אמסטרדם]]). בשנת 1942 נעצר וגורש לגרמניה, ולבסוף נשלח למחנה הריכוז [[ברגן-בלזן]], שם נספה ב-[[30 במרץ]] [[1944]], והוא בן 55.{{הערה|1=כל המקורות מציינים את שנת 1944 כתאריך מותו של שפנייר, אך באתר ההנצחה של [[יהדות הולנד|יהודי הולנד]] השנה היא 1945, ונראה שזו טעות.‏}}
 
אחיו של שפנייר תכנן אף הוא להגר ל[[הולנד]], אך לבסוף [[התאבדות|התאבד]]. אחותו גרטרוד נספתה במחנה הריכוז [[אושוויץ]] בשנת 1943, אמו נפטרה במחנה המעבר [[וסטרבורק]] בשנת 1943, ואביו נפטר במגדבורג בשנת 1938. אחותו מרגרט, שהיגרה לארצות הברית, הייתה היחידה מבני המשפחה שניצלה. ארתור עצמו, ככל הנראה, לא הקים משפחה.