פרס דקל הזהב – הבדלי גרסאות

בין [[1964]] ל-[[1974 בקולנוע|1974]] הופסקה הענקת פרס דקל הזהב בשל בעיות הקשורות ל[[זכויות יוצרים]] בעיצוב הפרס. בשנים אלה שבו להעניק לסרטים הזוכים את "הפרס הגדול". בשנת [[1975 בקולנוע|1975]] הושק מחדש פרס דקל הזהב והוא מוענק ברציפות מאז ועד היום. הפרס מוענק, למעשה, ל[[במאי קולנוע|במאי]] הסרט הטוב ביותר מבין המתחרים. הפרס הוענק בתיבה עשויה [[עור (חומר גלם)|עור]] [[כבש]] צבוע [[אדום]] וזמש לבן. מאז ההשקה המחודשת שונה עיצובו של הפרס כמה פעמים. בראשית [[שנות השמונים]] הכן הנושא את ענף הדקל הוחלף במעמד [[פירמידה (גאומטריה)|פירמידלי]]. בשנת [[1992 בקולנוע|1992]] עיצב תיירי דה בורקווני (Thierry de Bourqueney) את הענף והכן מ[[בדולח|קריסטל]]. בשנת [[1997 בקולנוע|1997]] עוצב הפרס מחדש על ידי קרולין שופל (Caroline Scheufele). נכון להיום ([[2008]]) הענף עשוי [[זהב]] 24 [[קרט (יחידת טוהר)|קרט]], והוא מונח על גב תבנית שעווה ומחובר ליציקת קריסטל. הפרס מוגש בתיבה מעור כבש כחול.

 

 

[[קולנוע ישראלי|סרטים ישראליים]] שהשתתפו בתחרות הרשמית על הפרס כוללים את "[[בעל החלומות]]" (בבימוים של אלינה ו[[יורם גרוס]], 1962), "[[שלושה ימים וילד (סרט)|שלושה ימים וילד]]" ([[אורי זוהר]], 1967), "[[מצור (סרט)|מצור]]" ([[ג'ילברטו טופאנו]], 1969), "[[התמהוני]]" ([[דן וולמן]], 1970), "[[אני אוהב אותך רוזה]]" ([[משה מזרחי]], 1972), "[[אבו אל בנאת]]" (משה מזרחי, 1974), "[[קדוש (סרט)|קדוש]]" ([[עמוס גיתאי]], 1999), "[[כיפור (סרט)|כיפור]]" (עמוס גיתאי, 2000), "[[קדמה (סרט)|קדמה]]" (עמוס גיתאי, 2002), "[[אזור חופשי]]" (עמוס גיתאי, 2005), "[[תהלים (סרט)|תהלים]]" ([[רפאל נדג'ארי]], 2007), ו"[[ואלס עם באשיר]]" ([[ארי פולמן]], 2008). אף אחד מהם לא זכה בפרס.