קנוט החמישי, מלך דנמרק – הבדלי גרסאות

'''קנוט החמישי''' (ב[[דנית]]: '''Knud V'''; {{כ}}[[1129]] לערך – [[9 באוגוסט]] [[1157]]) היה [[המלוכה הדנית|מלך דנמרק]] מ-[[1146]] ועד מותו. הוא היה מלך שותף יחד עם [[סווייןסוון השלישי, מלך דנמרק|סווייןסוון השלישי]] ועם [[ולדמר הראשון, מלך דנמרק|ולדמר הראשון]]. קנוט נרצח במה שכונה "משתה הדמים של רוסקילדה". אין מידע ברור על אישיותו ודמותו.

קנוט היה בנו של [[מגנוס הראשון, מלך שבדיה]]. לאחר התפטרותו של [[אריק הראשון, מלך דנמרק]] ב-[[1146]], הכריזו אצילי [[יוטלנד]] על קנוט כעל מלך, בעוד שאצילי [[זילנד]] ו[[סקונה]] הכתירו את [[סווייןסוון השלישי, מלך דנמרק|סווייןסוון השלישי]].

בשנים הבאות ניסה קנוט לשווא להביס את סווייןסוון בזילנד כדי ששליטתו תהיה מלאה בכל שטחי דנמרק. ב-[[1147]] איחדו השניים את כוחותיהם לטובת [[מסע הצלב הוונדי]], שבסיומו התחדשה יריבותם. ב-[[1150]] הביסו סווייןסוון וולדמר, בנו של קנוט לאברד, את קנוט ביוטלנד וזה נמלט ומצא מקלט אצל חותנו, [[סברקר הראשון, מלך שבדיה]]. קנוט ניסה מספר פעמים לכבוש את הנחלה שאיבד, אך ללא הצלחה ופנה ל[[פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרידריך ברברוסה]] לעזרה. ב-[[1152]] הושגה פשרה על פיה היה קנוט למלך שותף לסווייןלסוון. אף על פי כן, סווייןסוון החליט שלא לכבד את העסקה.

כעת בא קנוט בברית עם ולדמר ועם סברקר, שבתו, הלנה, נישאה לקנוט. סווייןסוון נמלט מדנמרק ב-[[1154]], קנוט כרת ברית עם ולדמר והשניים היו למלכים שותפים. לאחר שובו של סווייןסוון לדנמרק ב-[[1157]] הושגה פשרה בין השלושה בעקבות הלחצים שהופעלו מהאצולה הדנית. השלושה הוגדרו כשליטים שותפים וקנוט קיבל את השליטה על זילנד. במהלך משתה השלום שנערך ברוסקילדה ב-[[9 באוגוסט]] [[1157]], ניסה סווייןסוון להרוג את שני יריביו. קנוט נרצח, ככל הנראה על ידי אחד מלוחמיו של סווייןסוון.

אחותו למחצה של קנוט, סופיה, נישאה לולדמר, שזמן קצר לאחר הטבח, הוא נקם בסווייןבסוון בקרב הערבה האפורה והרג אותו. כך זכה ולדמר בשליטה המלאה על כל דנמרק.