סתמאים – הבדלי גרסאות

 

לשיטת הלבני, את התלמוד הבבלי כפי שהוא לפנינו ערכו ה[[סתמאים]], והם החכמים שחיו בבבל במאתים השנים לערך שאחר תום תקופת ה[[אמוראים]], כלומר למן אמצע [[המאה השישית]] ועד אמצע [[המאה השמינית]] (הלבני דחה את תאריך סיום העריכה לימי רב יהודאי גאון ב-750). האמוראים עצמם מסרו לדורות רק הלכות פסוקות (אפודיקטיות), ורוב השקלא והטריא שלהם לא השתמרו. הסתמאים עסקו בשחזור הסוגיות האמוראיות, אך כיוון שחיו בריחוק זמן מן האמוראים, לא תמיד ידעו לשחזר במדויק את הדיונים האמוראיים, ולפיכך נוצרו פירושים דחוקים וסוגיות שאין בהן עקיבות פנימית כפי שהן בתלמוד לפנינו. בשלהי תקופת הסתמאים, באותו זמן שפעלו ראשוני ה[[גאונים]] שפרסמו חיבורים עצמאיים ([[שאילתות דרב אחאי גאון]], [[הלכות גדולות]] וכדומה), פעלו גם ה[[סבוראים]]. בתום תקופת הסתמאים הייתה חתימת התלמוד. לשיטתו, התלמוד הבבלי נחתם אבל לא נערך, רוצה לומר, הסתמאים סיימו לשחזר לפי הבנתם את השקלא והטריא האמוראיים, אבל לא פעל [[עורך]] שיפעל לאחידות ולהסרת הסתירות בין הסוגיות ובתוך עצמן; וכך נותרו בתלמוד סוגיות מוקשות וסותרות. האחרונים שפעלו בתלמוד (מלבד מגיהי נוסח שהמשיכו לפעול עד [[העת החדשה]]) היו "המאספים", שליקטו את כל המימרות והדיונים לכדי סוגיות סדורות, ו"המעבירים", שהעבירו חלקי סוגיות ממקום למקום בתלמוד לפי ההקשר והעניין.