תעלת מים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
YiFeiBot (שיחה | תרומות)
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q12284
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
{{מפנה|תעלה}}
[[תמונהקובץ:Suez Canal he.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תעלת סואץ - צילום לוויין]]
'''תעלת מים''' (ובקיצור: '''תעלה''') היא מעבר בין שני גופי [[מים]], שלרוב נחצב באופן מלאכותי בידי ה[[אדם]], ונועד למטרות תעבורה, ניקוז או [[מסחר]]. התעלות מקשרות בין [[נהר|נהרות]]ות, [[ים|ימים]], [[אוקיינוס|אוקיינוסים]]ים או [[אגם|אגמים]], ומשמשות למעבר סירות ואוניות. תעלות משמשות גם לניקוז שטחים מוצפים.
 
==היסטוריה==
שורה 14:
אורכן הכללי של התעלות בעולם הוא מעל 40,000 קילומטרים, כמחצית מזה ב[[אירופה]]. רוב התעלות ב[[אירופה]] נבנו בין השנים [[1400]]-[[1500]]. לאחר שהומצאו מנעלי התעלות, אשר נתנו את האפשרות לחפור תעלות במקומות של הבדלי גובה בפני האדמה או המים, החל פיתוח ובנייה נרחבת של תעלות ברחבי העולם. את זכות הראשונים של מנעלי התעלות יש כאלו שנותנים ל[[איטליה]], ואילו יש כאלו שנותנים דווקא ל[[הולנד]].
 
רחבה ועומקה של כל תעלה נקבעים לפי האוניות והספינות שיעברו בה. התעלה נחפרת לעומק בו יעבור בה כלי השיט הכבד ביותר, ועדיין ישאר בין הגחון לבין קרקע התעלה מטר אחד. רוחבה של התעלה אמור לאפשר לשני כלי שיט גדולים לעבור באותו הזמן דרך התעלה מבלי לפגוע אחד בשני.
 
בדרך כלל, נחפרות התעלות על ידי מכונות חפירה מיוחדות. כאשר התעלה נחפרת במקום שבו אדמה רכה - נבנות צלעות התעלה משופעות. כאשר התעלה נחפרת במקום שבו אדמה קשה או אבן - נבנות צלעות התעלה תלולות.
שורה 28:
=== תעלת סואץ ===
{{ערך מורחב|תעלת סואץ}}
נחפרה במצרים, בין השנים 1854-1869 על ידי "החברה העולמית של תעלת סואץ" ובראשה המהנדס [[פרדיננד דה לספס|דה לספס]] ומחברת בין ים התיכון לים האדום. בשנת 1866 פורסם צו מלכותי עות'מאני שקבע שהתעלה היא נתיב בינלאומי ונייטרלי הפתוח לכל אונייה שהיא ובתעריף שווה לכול. ב-1888 נחתמה [[אמנת קושטא]] הקובעת שהתעלה פתוחה לכל אונייה כולל אוניות מלחמה, אף אם הן שייכות למדינה הנלחמת נגד האימפריה העות'מאנית. אוניות מלחמה יוכלו להצטייד רק בציוד מינימלי בנמלי התעלה, יעברו את התעלה במהירות האפשרית, יעברו לפחות 24 שעות בין מעבר אונית מלחמה אחת לשנייה ולחיילים לא יתאפשר לרדת מהאוניות בנמלי התעלה. כל המדינות שחתמו על האומנה מתחייבות לשמור על גדות התעלה ולמנוע אפשרות של הפרעה לשיט האניות בה. מצרים תהיה אחראית על מילוי החלטות אלו. ב-1904 נחתם הסכם בין צרפת לבריטניה ולפיו בריטניה תהיה אחראית על הגנת התעלה ולא מצרים וכך היה כולל בזמן שמצרים הפכה למדינה עצמאית ב-1922. בהסכם בריטי-מצרי מ-1936 נקבע שהתעלה שייכת למצרים אך היא נתיב מים בינלאומי שבריטניה שומרת עליו. ב-1954 יצאו כוחות בריטניה ממצרים וזו, בניגוד לאמנת קושטא, סגרה את התעלה בפני האוניות הישראליות. ב-1956 הלאימה מצרים את התעלה. מועצת הביטחון של האו"ם דנה בנושא ואישרה את ההלאמה אך מצרים הסכימה לאפשר לכל אניה לעבור בתעלה. בריטניה וצרפת ניסו להחזיר את המצב לקדמותו ובעזרת ישראל פתחו ב[[מלחמת סיני]]. המלחמה לא צלחה, מבחינתן, והמדינות נאלצו להסכים עם הלאמת התעלה ומצרים התחייבה לאפשר לכל אניה לעבור דרך התעלה. למרות זאת, נשאר האיסור לאניות הישראליות בטענה מצרית שאוניות אלו עלולות לסכן את ביטחונה של מצרים. למרות החלטות שונות של מועצת הביטחון שקבעו שמצרים מפירה החלטות ואמנות בינלאומיות התעלה נשארה סגורה בפני ישראל. כאשר אניה ישראלית בשם "בת גלים" ניסתה לעבור בתעלה, היא הוחרמה וצוותה נאסר. ב-1967, בעקבות [[מלחמת ששת הימים]], הגיע [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]] עד גדות התעלה ולאורך זמן רב, זו הייתה סגורה למעבר אניות. דבר זה דירבן את יצורן של מיכליות ענק שעברו דרך מעברי מיים אחרים ולא דרך התעלה וערכה של זאת ירד מאוד. לאחר הסכם השלום עם מצרים האניות הישראליות עוברות באופן חופשי בתעלת סואץ.
 
=== תעלת פנמה ===