ארתור שפנייר – הבדלי גרסאות

במסגרת עבודתו ערך שפנייר רשימות של כתבי-היד העבריים שבספריית המדינה בברלין. כאשר הוקם 'המכון לכתבי-יד עבריים'{{הערה|[http://www.jnul.huji.ac.il/imhm/ המכון לכתבי-יד עבריים]}} ב[[ירושלים]],{{הערה|1=המכון לכתבי-היד העבריים בירושלים הוקם בשנת 1950. מטרתו הייתה לאסוף תצלומים של כתבי-יד עבריים בספריות בעולם, ולהעמידם לרשות החוקרים בארץ. בראשית קיומו היה המכון ברשות [[משרד החינוך והתרבות]], ובשנת 1962 הועבר לרשות [[בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי]] ב{{ה|אוניברסיטה העברית בירושלים}}, (כיום – [[הספרייה הלאומית]]). אז השתנה שמו ל"מכון לתצלומי כתבי-יד עבריים", כדי להבחין בינו ובין מחלקת כתבי-היד המקוריים.}} נעזרו החוקרים [[נחמיה אלוני]] [[דוד שמואל לוינגר|ודוד שמואל לוינגר]] גם ברשימותיו של שפנייר, שאת תצלומיהן קיבלו מהנהלת הספרייה בברלין.{{הערה|1=‏על פי '''רשימת תצלומי כתבי-היד העבריים במכון, חלק א: כה"י בספריות אוסטריה וגרמניה''', מאת נ. אלוני וד. ש. לוינגר, מוסף לכתב-העת בחינוך ובתרבות, ירושלים תשי"ז, עמ' 22.‏}} בתמונה שמשמאל דף מרשימות אלה.

בשנת 1939 החליט שפנייר לבקש [[מקלט מדיני|מקלט]] זמני ב[[אמסטרדם]], שבה חיו אחותו גרטרוד ואמו הלן (לבית להמן),{{הערה|1=אחותו של שפנייר היגרה להולנד לפני 1933. נראה שהאם הצטרפה אליה אחרי פטירת האב בשנת 1938.‏}} ולהמתין בה לקבלת אשרת הכניסה לארצות הברית.{{הערה|1=המידע בנוגע להגירה לאמסטרדם הוא על פי מאמרו של [[מיכאל מאיר]]. על פי [http://www.yadvashem.org/wps/portal/!ut/p/.cmd/cl/.l/iw?lang=iw המאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה] באתר [[יד ושם]], שפנייר גורש מברלין בתאריך 21 ביוני 1939. ייתכן שאין סתירה בין שני המקורות, ושפנייר אכן גורש מברלין, ובחר את אמסטרדם כיעד להגירה. באתר יד ושם מופיעה גם עדות של ד"ר חנה אופנהיימר (מכרה של שפנייר), שציינה את שנת 1942 כתאריך מותו של שפנייר. אולם על פי רוב המקורות שפנייר גורש מהולנד בשנת 1942, ונספה בשנת 1944 (ראו גם ההערההערה הבאה12).‏}} בינואר 1940 שלח גלויה לידידו הקרוב, [[דניאל גולדשמידט]], ובה סיפר על ההמתנה לאשרת הכניסה (ראו תמונות משמאל).{{הערה|1=פרופ' ויל הנזכר בראש המכתב הוא [[אליקים גוטהולד וייל]], שהיה אז מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים; פראנץ‏ ראזענטאל (פרנץ רוזנטל), ד"ר וינר (מקס וינר) וד"ר לבקוביץ (אלברט לבקוביץ) היו כלולים בתוכנית ההצלה של ההיברו יוניון קולג'. הדיווח בגלויה של שפנייר תואם את המידע במאמרו של מיכאל מאיר (ראו הערה 10). רוזנטל ומקס וינר אכן הצליחו להגיע לסינסינטי, ואילו שפנייר ולבקוביץ נשארו באמסטרדם, ונשלחו לבסוף לברגן בלזן. אלא שלבקוביץ היה בין אלה שנבחרו להימסר במסגרת עסקת שבויים בשנת 1944, ולאחר מכן הורשה להיכנס לארץ ישראל, ואילו שפנייר לא שרד. ד"ר סימון הוא [[עקיבא ארנסט סימון]]. גב' ד"ר אמריך היא חנה אמריך אופנהיימר, מכרה של שפנייר, שמסרה עליו עדות באתר יד ושם. פרופ' היינעמאן המוזכר בצדה השני של הגלויה הוא [[יצחק היינמן]].}}