ברוך ייטלס – הבדלי גרסאות

נולד ב-[[1762]] ל[[יונה מיכל ייטלס]], רופא בבפראג. האב היה [[פראגמשכילים מוקדמים|פרוטו-משכיל]] שהתעניין בדקדוק ומדעים. אחיו היה ה[[בלשן]] [[יהודה ייטלס]] {{גר|Juda Jeitteles}}. נשא לאישה את פרידעל, בת הגביר שלמה פורית. חותנו החזיק עבורו ישיבה והעמיד אותו בראשה. כמו כן למד מידידיו היו רבי [[בצלאל רנשבורג]], רבי [[אלעזר קאליר]] ורבי [[אלעזר פלקלס]]. חידושיו מצוטטים בספרי בני דורו, ומספר תשובות הלכתיות שלו משוקעות בספר "שו"ת מהרנ"ש" של ידידו רבי [[ניסן שידלוב]]. ב-1801

עם התעוררות [[תנועת ההשכלה היהודית]] בברלין בשנות ה-80, הצטרף אליה ונרשם כמנוי לבטאונה '[[המאסף]]', ששירים פרי עטו ראו בו אור מאוחר יותר. הוא היה התורם המשמעותי ביותר לכתב-העת בבוהמיה ומנהיגה של השכלת פראג. בכך קומם בכך נגדו חלק מהקהל המסורתי בעירו. נראה שבתקופה זו גם נמלטעזב מביתואת ביתו ונסע לבירה הפרוסית, אך לבסוף חזר והתפייס עם הנוב"י. הוא ובנו של הרב, [[שמואל לנדא]], היו שניהם מנויים על 'המאסף' ועל ביאור התורה '[[הביאור|נתיבות שלום]]' של [[משה מנדלסון]]. הילל קייבלקייוואל העריך שהשפעתם הביאה לכך שהנוב"י, שדרש קודם בתקיפות נגד [[נפתלי הרץ וייזל]], מיתן במידת-מה את התנגדותו להשכלה.{{הערה|שם=הלל|Hillel J. Kieval, '''Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands''', University of California Press, 2000. עמ' 49, 55, 242-3.}}

לאחר פטירת מורו ב-1793 שיגר הספד ארוך ב'המאסף'. השבחים ל'נודע' זעזעו את העורך החדש [[אהרן האלה-וולפסון]] והוא האשים את ייטלס בבגידה. הלה התקומם מצדו על הקיצוניות שהפגינו וולפסון והאחרים שתפסו את ההנהגה בברלין בדור השני להשכלה. בין היתר קבל על "שיחה בארץ החיים" שהתפרסם בבטאון, בו הוצג רב כדמות נלעגת. כעבור שנה פרסם נגדם את "ספר האורב", בושם הוקיע את מגמותיהם האנטי-מסורתיות: {{ציטוטון|וגם אגלה את חרפת [[המאספים]] האלה, ולא יזידון עוד עשות כהנה, ולא יקרא עוד '''המאסף''' כי אם יקרא שמו בישראל '''האספסוף'''.}} הוא האשים את וולפסון, [[יואל ברי"ל]] ועמיתיהם כי הם מסלפים את האידיאלים של התנועה, ופעל להשמיצם בעיני משכילים מתונים אחרים באירופה.{{הערה|[[שמואל פיינר]], The Jewish Enlightenment, University of Pennsylvania Press, 2011. עמ' 351-355. ציטוט מ'ספר האורב', [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31304&st=&pgnum=8&hilite= עמ' ה'], למטה.}}

ייטלס קידם עצמו כמועמד לאב"ד פראג, ועל רקע זה הסתכסך עם הרב שמואל לנדא, שירש לבסוף את המשרה מאביו המנוח. הלה האשימו ב[[גניבה ספרותית]] מדרשותיו.{{הערה|ראו: נודע ביהודה (מהדורה תנינא) או"ח סי' צא. הקדמה בראש המאמר: "אמר שמואל בן הגאון המחבר ז"ל בהאי עניינא דרשתי פה בבה"כ מייזל בשבת הגדול שנת תקנ"א לפ"ק. בסוגיא דקיימו ולא קיימו במס[כת] מכות דף ט"ו כאשר מפורסם לכל באי שער עירנו שהי[ה] באסיפת כל הלומדים ובני הישיבה הש"י (ונדפס קצת מזה בצל"ח למס' ביצה). ואעפ"כ איש אחד שלח בו יד להתלבש עצמו במה שהי[ה] בכח השגתו לתפוס. לזאת אמרתי הנה פה מקום אתי לפרסם הדברים...". כוונתו לדברים שנדפסו ב"טעם המלך" בהלכות חמץ ומצה פ"א ה"ג, וראו ב"[[שער המלך]]" מהדורת [[מכון ירושלים]], את הערותיו של רבי [[שמואל לנדא]] על קטע זה.}}. טענות דומות עלו לגבי העתקה כביכול מ"בני אהובה" של רבי [[יהונתן אייבשיץ]].{{הערה|הרב שמעון אליעזר זוסמן-סופר, '''מראש צורים''', בני ברק תשנ"ח, עמ' 52–53.; דוד צבי ניימן, '''הגאון שנשכח''', ירושלים: אורייתא, תשמ"ב. עמ' 42–44.}}.

ב-1800 החליטו פרנסי פראג להפסיק להתעלם מהסיעה ה[[שבתאי]]ת החזקה בעירם, שתמכה בגלוי בחוה בת [[יעקב פרנק]]. בסתיו הוכרז עליהם נידוי. בקהילה היהודית אירעו התפרצויות אלימות. הרב ייטלס השתתף בפולמוס, שהגיע גם אל הרשויות, וניסח מנשרים ודרשות תקיפים נגדם.{{הערה|שם=הלל}} ב-1801 חיבר את ספרו הגדול, 'טעם המלך', מהדורה מוערת ל'שער המלך' מאת הרב [[יצחק נוניש בילמונטי]]. {{הערה|שם=הלל}} בין תלמידי ישיבתו היו כאלה שהפיצו את השכלת פראג למורביה והונגריה, כגון הרב [חיים דייטשמן]] ויוסף פלעש.

ב-1813 הובאו לפראג המוני פצועים מ[[קרב דרזדן]] ו[[קרב קולם]]. ייטלס מימן הקמת בית-חולים שדה ואף טיפל בהם בעצמו. כך נדבק במחלה קשה ממנה נפטר באותה שנה. בנו [[איגנץ ייטלס]] (1783–1843){{הערה|{{אנצ יהודית||קישור=http://jewishencyclopedia.com/articles/8573-jeiteles-jeitteles#anchor3|שם=ייטלס, איגנץ}}.}}, חיבר מספר חיבורים ב[[גרמנית]] בענייני פילוסופיה ואתיקה. נכדו אהרן לודוויג יוסף (1799–1878){{הערה|{{אנצ יהודית||קישור=http://jewishencyclopedia.com/articles/8573-jeiteles-jeitteles#anchor1|שם=ייטלס, אהרן (אנדראס) לודוויג יוסף}}.}} [[התנצרות|התנצר]] והתמנה לפרופסור ומנתח בווינה. המוניטין שלושל ברוך ייטלש כמשכיל הביא בין היתר לכך שבישיבות הונגריה נאסר לקרוא בספריו.

* '''האורב''':... שתי אגרות על דברי ריבות ... בק"ק פראג בין שני חכמי העיר ע"ד שני דייני העיר (וינה תקנ"ה) - ספר שחיבר ייטלס, המציג את טענותיו וטענות יריבו, על שער הספר נרשם כי הוא נדפס בשאלוניקי תקנ"ה, וכי מחברו הוא החכם פנחס חנניהו ארגוזי די סילוא. יש הסוברים כי המחבר הוא הרב [[שאול ברלין]]