חיל הגנת האוויר והחלל של רוסיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ שוחזר מעריכות של 79.177.203.148 (שיחה) לעריכה האחרונה של רחל1 |
||
שורה 10:
ב-[[1 באוגוסט]] [[2015]] החיל פורק והוחלף על ידי [[כוחות האוויר והחלל של רוסיה]].
==הרכב החיל==
* פיקוד החלל
** מרכז התרעה על תקיפת מהחלל
** מרכז בקרת החלל
** מרכז ניסוי ראשי על שם הרמן טיטוב
* פיקוד הגנת אוויר
** יחידות הגנה אווירית
** יחידת הגנה נגד טילים
* [[קוסמודרום פלסצק]]
** תחנת ניסוי ומחקר ב[[מחוז קמצ'טקה]] המהווה שטח מטרות לטילים בליסטיים במהלך ניסויי ירי.
* מערך בדיקת כלים שברשות החיל "ארסנל" (Арсенал)
קציני החיל עוברים הדרכה באקדמיה צבאית למדעי החלל על שם מוז'איסקי ב[[סנקט פטרבורג]]. בנוסף לכך, בסנקט פטרבורג ממוקמת בית ספר להכנת טכנאי החיל.
בראשות החיל נמצאות תחנות התרעה ב[[רוסיה]], [[בלארוס]] (תחנה הופעלה בשנת 2003), [[קזחסטן]] (אתר לניסוי טילים ותחנת התרעה), [[אזרבייג'ן]] (תחנה עובדת מתקופת ברית המועצות), ו[[אוקראינה]]. החל משנת [[1992]] תחנות התרעה ב[[אוקראינה]] היו מופעלות על ידי אזרחי אוקראינה וכל המידע היה מועבר ל[[רוסיה]]. בשנת [[2005]] התרחש משבר בין המדינות על רקע גובה התשלום ש[[אוקראינה]] הייתה מעוניינת לקבל תמורת המידע. למרות שהמדינות היעו להסדר על גובה התשלום, רוביה החליטה להתחיל במהלך של בניית תחנות התרעה חלופיות בשטחה ונכון לשנת [[2012]] היא כבר לא מבקשת לקבל מידע לתחנות התרעה הממוקמות ב[[אוקראינה]]. אוקראינה הודיעה על הכוונה לפרק את המתקנים.
תחנת מעקב ראשית על החלל נמצאת בצפון [[קווקז]] עם תחנות נוספות הפרוסות ברחבי [[רוסיה]]. בשנת [[2006]] החל תהליך החלפת ציוד והקמת תחנות מדור חדש. חמש תחנות מדור חדש כבר נמצאות בשרות מבצעי ו-5 תחנות חדשות בשלבי תכנון ובנייה שונות. כחלק ממערך בקרת החלל בשנת [[2004]] הופעלה תחנת בקרה שנמצאת ב[[הרי פמיר]] ב[[טג'יקיסטן]].
מערך הגנה נגד טילים כולל בין היתר מערכת А-135 להגנת מרחב [[מוסקבה]].
==הלוויינים הצבאיים==
[[קובץ:С-400 «Триумф».JPG|שמאל|ממוזער|מערכת S-400]]
[[קובץ:9A83ME TEL - Antey-2500 SAM 02.jpg|שמאל|ממוזער|מערכת S-300VM]]
[[קובץ:S-350E Vityaz - MAKS2013firstpix01.jpg|שמאל|ממוזער|Vityaz missile system]]
[[קובץ:MoscowParade2009 7.jpg|שמאל|ממוזער|מערכת [[S-300]]]]
צי החלל הרוסי (רכיבי החלל המשרתים את רוסיה) מורכב מ-100 לוויינים. מבין אלה, 40 הם לוויינים צבאיים, 21 למטרות אזרחיות וצבאיות כאחד, ו-39 למטרות מדעיות וחברתיות.
לשם השוואה, ארצות הברית, שמחזיקה בעלותה את צי החלל הגדול ביותר בעולם, מחזיקה ב-413 לוויינים מלאכותיים. במקום השלישי נמצאת סין עם 34 לוויינים.
==היסטוריה==
סוכנות החלל הצבאית הוקמה ב[[ברית המועצות]] כבר בשנת [[1955]], כאשר ממשלת ברית המועצות החליטה לבנות אתר מחקר, שלימים התפרסם בעולם כ[[קוסמודרום בייקונור]], הגוף שהוקם הוכפף למשרד ההגנה הסובייטי.
בשנת 1957, לקראת השקת ה[[ספוטניק]] הוקם פיקוד שליטה ובקרה ומינהל בקרת החלל (כיום - המרכז הניסויי העיקרי לבקרת אמצעי החלל על שם טיטוב, Главный испытательный центр испытаний и управления космическими средствами имени Г. С. Титова) . באותה שנה בעיר [[מירני]] ב[[מחוז ארכנגלסק]] החלה בנייתו של בסיס צבאי, המיועד לשיגורי טילים בליסטיים בין יבשתיים (טילים מונחים), מדגם R-7 ואחרים - בסיס שהפך ל[[קוסמודרום פלסצק]].
ב-[[4 באוקטובר]] [[1957]] שוגר הלוויין הראשון, "PS-1", וב-[[12 באפריל]] [[1961]] בוצעה הטיסה הראשונה המאוישת של החללית "ווסטוק" עם הקוסמונאוט [[יורי גגארין]] בסיפונהּ. מאז, כל התוכניות המקומיות והבינלאומיות לשיגורי חלל בוצעו בהשתתפות ישירה של יחידות צבאיות.
בשנת 1964, על מנת לרכז את פעולות החלל בייצור רכיב חלל חדשים, כמו גם בנושאים תפעוליים של רכב החלל הוקם המינהל המרכזי לאמצעי החלל (Центральное управление космических средств). בשנת [[1970]] הוא אורגן מחדש כמינהל ראשי (Главное управление космических средств) הכפוף ל[[חיל הטילים האסטרטגיים של רוסיה|חיל הטילים האסטרטגיים]]. עד שנת 1981, המרכז היה אחראי לפיתוח ויישום של מערכות השיגור לחלל.
בשנות ה-70 המאוחרות הופיעו סימנים להתדרדרות בתפקוד מערכות השיגור ובנסיבות אלה, משרד ההגנה של ברית המועצות החליט בשנת 1981 על הכפפת המינהל הראשי לאמצעי החלל ישירות ל[[המטה הכללי הרוסי|מטכ"ל]]. בשנת 1986 המינהל הפך המינהל לשליטה באמצעי החלל (Управление начальника космических средств).
בשנת 1992 הוא הפך לכוחות החלל צבאיים (Военно-космические силы), שהיה לחלק ממפעילי [[קוסמודרום בייקונור]], פלסצק וסבובודני (1996), הוא היה אחראי גם המרכז העיקרי לפיקוד ובקרה של רכיבי חלל ע"ש טיטוב, הממוקם 40 קילומטרים מזרחית למוסקבה - בגוליצינו-2 (הידוע גם בשם אובייקט 413 או קראסנוזנאמנסק). יחידות של כוחות החלל היו גם באולנגורסק ובכפר לחטוצי ב[[מחוז לנינגרד]].
בשנת 1997, הכוחות נהפכו לחלק מ[[חיל הטילים האסטרטגיים של רוסיה]].
בהתחשב בתפקיד הגדל והולך של מערכות החלל במערכת הביטחונית הצבאית והשפעתן על הביטחון הלאומי של רוסיה, ההנהגה הפוליטית והמדינית של [[רוסיה]] החליטה בשנת 2001 להקים על בסיס כוחות החלל הצבאיים, עוצבות ויחידות ולהכפיפן לזרוע עצמאית - חיל החלל הרוסי. על חיל החלל הוטל לפעול לשיתוף פעולה הדוק של מפעלי תעשיית החלל הרוסית, תוך הבטחת הייצור והפיתוח של התעשייה הרוסית בנושא ה[[חלל]].
ב-2010 קרא הנשיא [[דמיטרי מדבדב]] להקים גוף שיהיה אחראי על כל תחום החלל וההגנה האווירית ברוסיה.
בדצמבר 2011 חיל החלל בוטל ויחידותיו הפכו ל[[חיל הגנת האוויר והחלל של רוסיה]], המפעיל במקומו את תעשיית החלל הצבאית וההרתעה מפני טילים.
באוגוסט 3015 הוחלף החיל ב[[כוחות האוויר והחלל של רוסיה]].
==קישורים חיצוניים==
*[http://news.mail.ru/politics/5892707/?frommail=1 בצבא הרוסי יוקם חיל חדש - חיל הגנת האוויר והחלל] (דיווח ברוסית)
| |||