יוזף ביצאן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הכובען המטורף (שיחה | תרומות) בעקבות השער ה-500 של כריסטיאנו רונאלדו, הגיע זמנו של הערך לכובש הגדול מכולם |
הכובען המטורף (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{בעבודה}}
'''יוזף "פפי" ביקאן''' (ב[[גרמנית]]: '''Josef Bican''';{{כ}} [[25 בספטמבר]] [[1913]] – [[12 בדצמבר]] [[2001]]) היה [[כדורגלן]] [[אוסטריה|אוסטרי]]-[[צ'כוסלובקיה|צ'כוסלובקי]]. לפי [[הארגון הבינלאומי להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל]] (IFFHS), ביקאן כבש למעלה מ-800 שערים רשמיים במהלך הקריירה - נתון המציב אותו ככובש הפורה ביותר בתולדות הכדורגל העולמי וכשחקן בעל ממוצע השערים הגבוה ביותר למשחק{{כ}}{{הערה|1=[http://www.rsssf.com/players/prolific.html Prolific Scorers Data]{{כ}}, [[RSSSF]]}}. בעקבות כך, העניק לו הארגון את פרס "כדור הזהב" לכובש הגדול ביותר ב[[המאה העשרים|מאה העשרים]].
ביקאן, שנחשב לאחד מגדולי שחקניה של [[סלביה פראג]], סיים חמש פעמים כמלך השערים העונתי של [[אירופה]] ואף היה חלק מ[[נבחרת אוסטריה בכדורגל|נבחרת הפלא האוסטרית]] שהגיעה למקום הרביעי ב[[מונדיאל 1934]].
==קריירה==
===מועדונים===
ביקאן נולד בעיר [[וינה]] (אז חלק מ[[האימפריה האוסטרו-הונגרית]]), כילד השני במשפחה בת שלושה ילדים. אביו, פרנטיסק, היה כדורגלן ב[[הרטה וינה]], ונפטר כבר בגיל 30 בעקבות סירובו לעבור ניתוח ב[[כליה]] שניזוקה במהלך משחק כדורגל. ב-[[1925]], ארבע שנים לאחר מות אביו, הצטרף ביקאן לקבוצת הילדים של הרטה וינה ושיחק בה במשך שנתיים. ב-[[1931]], לאחר מספר שנים בקבוצות קטנות, הצטרף ביקאן לקבוצה הגדולה של העיר - [[ראפיד וינה]]. בארבע שנים במדי ראפיד, כבש ביקאן 100 שערי ליגה, ולאחר מכן עבר ל[[אדמירה וואקר מודלינג|אדמירה וינה]].
ב-[[1937]], החליט ביקאן לעזוב את וינה וחתם בסלביה פראג הצ'כוסלובקית. ב-11 עונות במדי סלביה, כבש ביקאן 496 שערי ליגה ב-217 משחקים בלבד. בשנים אלה, הוא זכה עשר פעמים בתואר מלך השערים של [[ליגת העל הצ'כוסלובקית]], כולל שנה אחת בה כבש 57 שערים ב-24 משחקים. בין השנים [[1940]] ל-[[1944]], הוא סיים כמלך השערים של אירופה, אך עשה זאת בזמן שרוב הכדורגלנים הצעירים לחמו ב[[מלחמת העולם השנייה]].
לאחר המלחמה, קיבל ביקאן מספר הצעות ממועדוני הפאר של אירופה, אך הוא סירב לעזוב את פראג. [[יובנטוס]] הציעה לו תנאי מחייה טובים מאוד, אך ביקאן טען שהוא לא רוצה ל[[איטליה]] משום שה[[קומוניזם]] שולט שם. למרבה האירוניה, ב-[[1948]] עלתה המפלגה הקומוניסטית לשלטון בצ'כוסלובקיה, שהפכה מהר מאוד לגרורה של השלטונות ב[[ברית המועצות]]. ביקאן סירב להצטרף כחבר במפלגה הקומוניסטית, בדיוק כשם שסירב להצטרף ל[[מפלגה הנאצית]] באוסטריה ב[[שנות ה-30]].
מאוחר יותר, על מנת לשפר את יחסיו עם השלטון הקומוניסטי, הצטרף ביקאן ל[[ויטקוביצה (כדורגל)|ויטקוביצה]], שהייתה קבוצה בשליטת המפלגה. ב-[[1952]], הוא עזב את ויטקוביצה וחתם ב[[הראדץ קראלובה (כדורגל)|הראדץ קראלובה]]. לאחר זמן מה, הכריחו אותו השלטונות לעזוב את העיר והקבוצה, וביקאן החליט לחזור לסלביה פראג, שבאותם ימים נקראה "דינמו פראג". הוא שיחק שנתיים במדי הקבוצה, וב-[[1955]] פרש ממשחק פעיל לאחר 27 שנות קריירה. בזמן פרישתו, היה ביקאן לשחקן המבוגר ביותר בליגה הצ'כוסלובקית.
===נבחרות בינלאומיות===
ב-[[29 בנובמבר]] [[1933]], כשהוא בן 20 שנים ו-64 ימים, ערך ביקאן את הופעת הבכורה שלו בנבחרת אוסטריה במשחק נגד [[נבחרת סקוטלנד בכדורגל|סקוטלנד]]. שנה לאחר מכן, הוא היה חלק מ"נבחרת הפלא" של [[הוגו מייזל]], שסיימה במקום הרביעי במונדיאל 1934. במהלך הטורניר, כבש ביקאן שער אחד בלבד - בניצחון 3-2 על [[נבחרת צרפת בכדורגל|צרפת]] בשמינית הגמר. בשלוש שנים בנבחרת אוסטריה, כבש ביקאן 19 שערים ב-30 משחקים.
עם מעברו לסלביה פראג, הגיש ביקאן בקשה לאזרחות צ'כוסלובקית על מנת שיוכל לשחק ב[[נבחרת צ'כוסלובקיה בכדורגל|נבחרת הלאומית]]. לאחר שקיבל את האזרחות, הוא ציפה להצטרף לסגל הנבחרת ב[[מונדיאל 1938]], אך טעות פקידותית מנעה ממנו את הנסיעה לטורניר. ביקאן המשיך לשחק בנבחרת הצ'כוסלובקית עד שנת [[1949]], וכבש לטובתה 12 שערים ב-14 משחקים. הופעתו האחרונה במדי הנבחרת הייתה בניצחון 3-1 על [[נבחרת בולגריה בכדורגל|בולגריה]] ב-[[4 בספטמבר]] 1949.
==הערות שוליים==
| |||